מורשת קרב ואנדרטאות

אלבום תמונות

במוצאי 15 במאי 1948 נראו אורות מכוניות נעים מכפר-חריב לאורך רכס הגולן. היה זה כוח הפלישה הסורי שהגיע מדרום-לבנון. מול חטיבה סורית מוגברת שכללה שני גדודי חי"ר, גדוד שריון וגדוד תותחי שדה עמדו יחידות מגדוד "ברק" של חטיבת "גולני" ואנשי היישובים. בשעה 01.00 התחילו הסורים להרעיש בתותחים את עין-גב, בשעות הבוקר הפציצו מטוסים את יישובי עמק הירדן, ותותחים התחילו להרעיש, את שער-הגולן ומסדה. שתי פלוגות סוריות גלשו מתל אל-קסר והתקדמו, בחיפוי התותחים, למחנה הצבא בצמח ולקרנטינה החדשה. יחידת החי"מ שבקרנטינה עזבה את מקומה עם התקרב הסורים. מערך החי"מ בצמח נתערער.
היו אלה רגעים חמורים: נפילתה של צמח ללא קרב היתה מאפשרת התקפה על שתי הדגניות בטרם תהיינה מוכנות כהלכה. תגבורת של שתי מחלקות הובהלה מטבריה לצמח, והתארגנה בה להגנה מול הסורים, שהתבססו במחנה הצבא ובקרנטינה. בו בזמן נעה פלוגה סורית, בחיפוי שריוניות והרעשה כבדה על שער-הגולן ומסדה, לעבר מכון המים שעל הירמוך, שהיה עמדה קדמית להגנת שני המשקים. כל אנשי העמדה, פרט לאחד, נהרגו.
כוחות השריון והרגלים הוסיפו להתקדם לעבר שער-הגולן. אולם, אנשי המשק ומחלקת תגבורת מצויידת בתותחי 20 מ"מ, שהספיקה להגיע אליו, הצליחו להדוף את התוקפים, לפי שעה הסתפקו,הסורים בהפגזה, בתמרון שריוניות ובהפצצת כל משקי העמק. בארכה זו ניתנה האפשרות לארגן מחדש את הגנת צמח. בלילה נערך על פני הכינרת תמרון הטעיה של סירות, שירו על החוף, כדי להגביר את מתיחות האוייב ולשבש את תוכניותיו.
למחרת, ב-17 במאי, שבו הסורים ותקפו את צמח, בסיוע שריוניות ובחיפוי תותחים, אולם הם נהדפו. הסורים לא הפסיקו את ההפגזה. עתה רוכזו מכוניות העמק ועלו ללא אור לרכס פורייה-אלומות, וחזרו וירדו מספר פעמים כשפנסיהן מאירים, כדי להטעות ולעורר רושם של תגבורות הולכות ובאות, טרקטורים רוכזו והקימו רעש בדומה לטנקים. בינתיים פונו הילדים, החולים והזקנים מיישובי העמק.
ב-18 במאי לפנות בוקר התחילה ההתקפה המכרעת על צמח. 30 כלי-רכב משוריינים, ובהם טנקים, התפרשו בחיפוי הרעשה והתחילו מתקדמים לעבר צמח, תוך ירי בכינון ישיר מתותחיהם ומקלעיהם. הרגלים הסוריים לא השתתפו הפעם בהתקפה, אלא חנו מרחוק. החפירות לא היו עמוקות דיין ואנשים רבים נפגעו. תנועת איגוף של הטנקים מדרום לצמח, שאיימה לנתק את דרך הנסיגה, הכריעה את המגינים. הם נאלצו לנטוש את עמדותיהם ולצאת מתוך צמח, מבלי שניתן לפנות מתוכה את כל הפצועים. כוח השריון הסורי כיסה באש את הרחובות והמפלשים שבין הבתים. הנסיגה היתה קשה ביותר. קורבנות רבים נפלו במאות המטרים שבין צמח לדגניה א'.
בו ביום נשלחה פלוגת תגבורת מיישובי הגליל התחתון והעמק לגזרת הדגניות. כמו כן הגיעה פלוגה מחטיבת "יפתח", אשר התכוננה להנחית מכת נגד באותו לילה. משאותר המאמץ העיקרי של צבאות הסורים והעיראקים הפולשים, הופרדה גזרת הדגניות מגזרת גשר, ונתמנה עליה מפקד מיוחד - משה דיין. הפיקוד העליון העמיד לרשותו פלוגת קורס מ"כים גדנ"ע ושלושה פיא"טים. עם רדת הלילה, אור ל-19 במאי, נתקבלה הודעה על הכנות בשער-הגולן לפינוי המשק. כשניתנה הפקודה להישאר ולהחזיק מעמד, נמצאו שני היישובים - מסדה ושער-הגולן - מפונים. אותו זמן נכשלה התקפת הנגד של פלוגת הפלמ"ח על משטרת צמח. אולם לסורים נגרמו אבידות.
עם כיבוש צמח בצפון, וההשתלטות על מסדה ושער-הגולן מדרום, השיג הכוח הסורי את הדרוש לאבטחת אגפי התקדמותו לעבר הדגניות. אבל התקפת הנגד הישראלית על תחנת המשטרה, למרות כשלונה, הביאה כנראה הישג מסויים: דחייה של יום בהתקפה על הדגניות. בו בערב, אור ל-20 במאי, הגיעה לתל-אביב משלחת של חברי הדגניות ותבעה מן הפיקוד העליון תגבורת באנשים והפעלת מטוסים ותותחים. ראש-הממשלה היפנה את המשלחת למטכ"ל. שם אמר להם יגאל ידין ראש אגף המבצעים: "אין מוצא אלא לתת לערבים להתקרב עד כדי 20-30 מטרים משערי דגניה, ואז להילחם פנים-אל-פנים עם כלי-השריון שלהם".
לאחר ויכוח בין ראש אג"מ וראש-הממשלה, הסכים האחרון להקצות ארבעה תותחי-שדה לעמק הירדן ל-24 שעות בלבד.
התקפת הסורים על הדגניות נפתחה ב-20 במאי בשעה 04.30. יעדה העיקרי היה גשר הירדן שמצפון לדגניה א'. אחרי הפגזה במשך כמחצית השעה, התחילו להתקדם חמישה טנקים, מספר שריוניות ופלוגת חי"ר. רכב השריון התפרש תחילה מול דגניה א' ותקף חזיתית, בעוד הרגלים מתקדמים בחיפויו. הטנקים הרעישו בכינון ישיר את המצדיות והעמדות הבנויות, והמגינים יצאו מתוכן אל תעלות הקשר. מספרם באותה שעה היה 70 לערך ובהם מאנשי המשקים, שרידי מחלקות צמח ויחידות התגבורת. הטנקים פרצו את גדר המשק החיצונית. לא היו מוקשים בינה לבין הגדר הפנימית, וההתגוננות היתה נואשת. שריונית סורית הוצאה מכלל שימוש בפגיעת תותחי 20 מ"מ ואחד הטנקים נפגע ונסוג. טנק אחר אשר פרץ את הגדר וחדר פנימה ל"גן מוליא" נפגע מ"בקבוק מולוטוב" ומרימונים ואנשי צוותו נהרגו. עוד טנק נפגע מפגז 3 אינץ' ויצא מכלל שימוש. שריוניות שהגיעה עד התעלות נפגעה מ"בקבוקי מולוטוב" ומפגזי פיא"ט.
יחידת רגלים סורית שנעה בעקבות הטנק שפרץ את הגדר חוסלה באש מן הפרדס, יחידת רגלית אחרת התקרבה כדי 150 מטרים מן הגדר. עם התקדמות הטנקים הוסטה אש הארטילריה הסורית אל הכביש ואל המשקים הסמוכים, לשם חסימת דרכי התגבורת. המרגמות המשיכו בפעולתן כלפי מרכז המשק.
העמדות החולשות על הגשר נפגעו בפגיעות ישירות: רבו בהן ההרוגים והפצועים ותותח 20 מ"מ הוצא מכלל פעולה. אולם, העמדות לא נעזבו ונמנע מן הסורים לחדור למשק. הפגיעה במספר שריוניות עירערה, כנראה, את בטחון הסורים והם החלו לסגת, שריון ורגלים יחדיו.
עוד בלילה הקודם התקרבה יחידת חי"ר סורית לדגניה ב' וניסתה לחתוך את הגדר, כנראה כדי לחדור אל המשק מבעוד לילה. משנתקלו הפורצים ביחידת סיור, נאלצו לחדול ולסגת. דגניה ב' לא הותקפה, אפוא, אלא כתום ההתקפה על דגניה א'. אז הועתקה אש מרגמות לדגניה ב', ושמונה טנקים ושריוניות התקדמו במפוזר לעבר המשק. נראה שהסורים למדו לקח מכשלונם בדגניה א' הם לא התקרבו אל אכדי 400 מ' מן הגדר. הטנקים ירו על העמדות הבנויות שבלטו מעל הקרקע, ולאחר מכן הגיחה יחידת רגלים מאחורי הטנקים, התקרבה עד 30 מטרים מן העמדות ונהדפה. הסתערות נוספת של תריסר כלי רכב משוריינים ויחידת חי"ר קטנה נבלמה אף היא.
אותה שעה הגיעו לעמק הירדן תותחי השדה הישראליים הראשונים, שנפרקו ימים מועטים קודם לכן בנמל תל-אביב. הם הגיעו ללא מתקני כיוון, ועימם צוות שלא היה בקיא ביותר בהפעלתם. התותחים הוצבו על רכס פורייה-אלומות וטיווחו תחילה ביריות לתוך הכינרת. משהושג דיוק-מה ביריות אלו, הוסטה האש אל ריכוזי השריון והנשק המסייע של הסורים שבין צמח לדגניות. בשל ההנחתה הארטילרית, שבאה במפתיע, התחילו הסורים לסגת ועד מהרה נתפנה שדה הקרב. בו בערב נתרוקנה צמח מכוחות סוריים, שנסוגו אל תל אל-קסר. למחרת חזרה יחידת "גולני" לצמח התבססה בכפר ותפסה שלל רב.
אבידות הצבא הסורי הסתכמו ב-45 הרוגים, 2 טנקים ו-3 שריוניות. בעקבות הכישלון התפטר שר-ההגנה הסורי והודחו הרמטכ"ל, מפקדי החטיבות ומרבית מפקדי המשנה.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.