במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "זיו ידע היטב לאיזו מטרה נעלה יוצאים הוא וחבריו לנשק, הוא גם ידע מה המחיר הכבד שעלול להיתבע מכל אחד מהם. כשהודעתי לו על היציאה לצפון, ראיתי על פניו הבעה של חיוך, של גאוה, של דבקות במטרה ורצון להגשימה בנכונות מלאה. את דרכו בצבא בחר לעשות בנח"ל תוך ידיעה ברורה שבמעשה זה הוא תורם תרומה ישירה לביטחון המדינה ולהבטחת המשך תנופת ההתיישבות בארץ, שהיא חלק בלתי-נפרד מהבטחת קיומנו".