חלפה שנה מאז נעקר אלכס מתוכנו, ועדין קשה לי להתרגל למחשבה שאכן, איננו אלכס בין החיים.
עמוקים היו שרשיו בחברתנו, ושלוב היה בהויה האופתת אותנו, עד כי נדמה לך שמכל פנה מבצבצת דמותו המזכירה את פעלו בתוכנו ומחוצה לנו.
נזכור אותו בדמותו המקורית, הראשונית, בגלויי האחוה והרעות, בהמון הרגשות המתפרץ, בצניעות והענוה העמוקים.
ראינו בו את התגלמותו של בן-הארץ, בן הכפר העברי אשר צמח וגדל בנוסף המכורה, אשר ספג לתוכו ערגת רצון לדמות אדם חדש במולדת המתחדשת.
לא פעם קנאנו בו על מזגו בתוכו תכונות יסוד שרשיות של יחס לטבע, לבעל החי, לאדם - תכונות שרבים מאתנו רכשון לעצמם ע"י הכרה וחנוך.
טבעי וגלוי היה אלכס במהלכיו עם החברה והפרט. כאיש השדה והכפר היה מגעו גלוי ללא מסוה "נמוסיות" מסתרת, ללא משוא פנים, ידע לאמור לחבר את משפטו, ואף אם קשים היו הדברים. אך כולנו ידענו שתחת השכבה המחוספסת והמבטלת לעתים, דופק לב רגיש ומקשיב אשר יודע על פי דרכו אף להגיב בהמון רגשות פורץ ומציף. לא בין הדברים בשער היה, אך את עצמו בטא בחברתנו. זכורני, בשעות משבר ומצוק לקבוצה ולארץ, נדמה היה - כלתה תקוה, והיית מחפש לעתים את דמותו המוצקה והגלויה העומדת טבעית ובטוחה על קרקע הויתנו; היית מאזין לאמרותיו והגבותיו הפשטניות וההגיוניות המעוררות בטחון ואמונה, וידעת - על כאלה אפשר להשען ולהשעין - הם יעמדו בסער.
ידע אלכס למזג בתוכו את תכונות האכר הדבק באדמתו ובמשפחתו עם תכונות החייל הלוחם הטוב. טבעי ופשוט היה בצאתו אל תפקידיו אליהם נקרא. בצעד בטוח של איש אדמה צעד אל מול סכנות ואש, וידע לחזור כשהסוד ואי ההבלטה העצמית מלווים אותו בשובו. לא היתה כל סתירה באישיותו בצאתו למלוי תפקידי בטחון, ובחפזו בבקרים לשדה. שלובות ושזורות היו בו תכונות איש האדמה והטבע עם תכונות איש המגן - לבלי התר.
בכל מקום התבלט בגישתו הפשוטה והמעשית ובמסירותו הרצינית והאחראית, בבטחונו העצמי האיתן שהרעיף מדמותו אף על כל הסובבים אותו.
עם פרוץ המלחמה עובר אלכס לשרות מלא בפלמ"ח, מדריך ומחנך בני פרורים להפכם לוחמים בעלי הכרה. נודד עם יחידתו מהצפון למרכז ולנגב. פגשתיו שבע קרבות ונדודים לאחר קרב "עשרת הימים" ושנינו בחופשה קצרה.
בחופשה זו אזכר במיוחד את שיחתי הקצרה עם אלכס אודות פנוי העיר לוד. מזעזע היה הדבר עבורו, איש האדמה המושרש, לראות בעקירתם של רבבות בסערה.
"לעולם לא אשכח - אמר לי - את מראה הרבבות הנעים, נשים ילדים וגברים הנגרפים בזרם האדם כשמעיניהם ניבט המוות. המבין אתה מהי עקירה מבית ושדה, קנין דורות להמון כזה?"
פגשתיו שנית לאחר תקופה והוא קצין במשטרה הצבאית, תפקיד שהנו קשה במיוחד לאנשי ההתישבות, וגם פה ידע אלכס לשמור על דמותו העצמאית, על יחסיו לחייל ולחבר ויחד עם זאת - להיות שלם עם תפקידו.
אלכס עמד להשתחרר, הוא ערג אל חיי המשפחה השקטים ואל העבודה. הוא ראה את עצמו קרוב אל מועד הגשמת חלומו, ולפתע נגדע מתוכנו.
אבד לנו חבר יקר, אחת המשענות הבטוחות והחזקות, מעושי המעשה היום-יומי המטביע חותמו על חיינו וחיי הארץ. כבדה האבדה לקבוצה ולמשפחה.
יצחק ברושי.
מתוך הספר "אלכס" שהוצא לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח