קורות חיים
בן ישעיהו ובילה. נולד ב-4.7.1928 בכפר בודשט שבמחוז מרמרוש ברומניה. למד ב"חדר" ואחר כך גם בבית ספר ממשלתי רומני. סבל רבות מהיחס האנטישמי של המורה ומידי הנערים הנוצרים בעידודו של המורה. בשל סירובו לכתוב בשבת הוכה מכות רצח ואחת מפאותיו נתלשה. משהוחזר האזור להונגרים ב-1940 הוסיף ללמוד בבית ספר ממשלתי מיוחד ליהודים, בו נמשכה ואף גברה ההתעללות האנטישמית והכפיה לכתוב ואף לעבוד עבודות קשות ומזוהמות בכל יום וביחוד בשבתות. ב-1944 נלקח עם היהודים לגיטו ועונה שם קשה. פעם הציע לאחיו:" בוא ונברח ליערות ונאכל עשב כבהמות. מוטב שנמות כאנשים חפשים מאשר להיות הפקר לעינויי אין קץ". אך לפני שהספיק לברוח הוסע עם כולם לאושבינצים ובדרך סיכן את עצמו כדי להשיג אוכל ומים לאמו ולאחותו. ממחנה ההשמדה הועבר עם אביו ואחיו למחנה עבודה בשלזיה. נחלש מאד מעבודות הפרך ומתזונה רעה ובלתי מספקת, אך החזיק מעמד באומץ והסתכן לא פעם להשיג אוכל לאב ולאח. משהתקרבו הרוסים הועבר ברגל לבוכנהואלד במסע שארך כחדשיים וחצי, ומהאלף שיצאו לדרך היה אחד מעשרות שהגיעו חיים למקום. ימי האימים של השלטון הנאצי עברו עליו במחבואו במרתף אפל, בו ניזון מתפוחי אדמה בלתי מבושלים. המשחררים האמריקניים מצאוהו חולה בטיפוס ואחרי שלושה חדשי טיפול בבית חולים חזר הביתה לבקש שרידים ממשפחתו. יצא עם אחד מאחיו ב"נתיב הבריחה" לאוסטריה ,שהה למעלה משנה בקיובץ של תנועת "דרור", עבר לאיטליה, העפיל ארצה באניה "אף על פי" ואחרי מאבק קשה עם הבריטים נשלח לקפריסין. שם שהה שבעה חדשים ובהביעו במכתבו לאחיו את צערו על העיכוב, הוסיף גם דברי אמונה בעתיד:"אני מקווה שבקרוב אהיה בארץ, במדינתנו העצמאית. בווין יהיה מוכרח לשחרר אותנו"
הגיע לארץ במארס 1948, נכנס לקיבוץ גשר והצטרף לעובדים ולמגינים. "המצב המתוח אינו מפחיד אותנו" - כתב לאחיו - "יש לנו נשק ובחורים ואנו נילחם". מתוך אמנוה זו עמד בהגנת גשר נגד ההתקפה הראשונה של הלגיון הערבי, ושם נפל ביום 27.4.1948. הובא למנוחת עולמים בביתה קברות בגשר.