ב- 19 באוקטובר התקיים קרב ב'משלט המשותף' ממערב לכפר הערבי דיר-אבאן. במשלט זה ישבו במשך תקופה ארוכה חיילים מצריים במרחק של כ- 60 מ' מחיילי צה"ל.
עמדות המצרים היו מבוצרות היטב: התעלות היו צרות ועמוקות, העמדות נחפרו מאחורי סלעים וחוזקו באדני-ברזל, שפורקו ממסילה סמוכה.
הגדוד החמישי, בפיקוד יהודה דריקסלר ('אידל'), הגיע לצרעה והקים את מטהו בבית המוכתר.
כאשר החלה ההתקפה, נעזר הגדוד בנשק המסייע הרב שעמד לרשותו: תותחים, מרגמות, מקלעים ומכונות-ירייה. רוב הלוחמים היו אנשי 'גח"ל' שזה היה להם הקרב הראשון. נדרש זמן-מה עד שהבינו כי עוצמת האש הזו אינה מכוונת נגדם, אלא נועדה לסייע להם. כאשר פסקה אש הסיוע, החלו הלוחמים בהסתערותם, תוך שהם משמיעים קריאות-עידוד בשפות שונות. כל אלה גרמו לכוחות האוייב - שהיו מורכבים ממצרים וממקומיים - לסגת.
מפקד הפעולה ג'ימי (אהרון שמי) אמר לסובבים אותו במטה: "אם לא אלון הלילה בבית-ג’מאל - שמי אינו ג'ימי". בית-ג’מאל אמנם נכבשה באותו לילה, אך ג'ימי כבר לא היה בחיים: סמוך לסיום ההתקפה, יצא ג'ימי מבונקר הפיקוד לצפות בהסתערות, וכדור תועה פגע בו והרגו במקום.
את הכיבוש המשיך והרחיב הגדוד הרביעי: בליל ה- 20 באוקטובר כבשו לוחמי הגדוד (מחטיבת 'הראל') את הכפרים דיר אל-האווה (נס-הרים היום), סופלה, אל-קאבו וואדי-פוקין.
חשיבות מיוחדת הייתה להתקפה על הכפר דיר אל-האווה, ששכן כ- 640 מ' מעל פני הים והעלייה אליו הייתה קשה ביותר. כיבושו נועד לשמש קרש-קפיצה להמשך כיבושים.בזמן ההכנות לקראת המבצע, יצאו חוליות מהגדוד למשימות סיור, כשהן חוצות את קווי האויב - קוו-החזית היה לאורך מסילת-הברזל - כדי לבחון דרכי מעבר לכוח כאשר יתקוף. בכמה מן הסיורים נתקלו החוליות במארבים, אך במידע שמסרו היה כדי לתת תמונה ברורה של מערך האויב בגיזרה.
לקראת סיום ההפוגה אובחנה תנועת כוחות של הליגיון הירדני באזור בידו ונבי-סמואל, והתעורר חשש כי הוא מתכוון לתקוף באזור מוצא, כדי לנסות ולנתק את הכביש הראשי לירושלים. גם בגיזרה זו הופעלו חוליות-סיור, כדי לבדוק את מערך הליגיון. בעקבות הסיורים גובשה תכנית-התקפה לכיבוש נבי-סמואל, אך הליגיון לא תקף - וההכנות בוטלו .
בליל ה- 20 באוקטובר יצאו שתי פלוגות של הגדוד לכבוש את דיר אל-האווה. הכוח המרכזי יצא בשעה 21.00 מהר-טוב והתקדם בסתר, כשהקושי העיקרי הוא להתגבר על תנאי הדרך המשובשת ומרובת הסרפנטינות (עיקולים), שדרשה דחיפות רבות. בו בזמן יצאה גם מחלקת-סיירים והחלה להעפיל בשביל-עיזים תלול לעבר הכפר, והכוח העיקרי שהגיע מדיר-אבאן נתגלה לעיני האוייב , ואש נורתה לעברו.
כאן הוכנס לפעולה הנשק-המסייע, ובאמצעותו החלו להפגיז את הכפר. כאשר הגיעו הכוחות התוקפים לקרבת הכפר פסקה האש המסייעת, והאוייב הפסיק את התנגדותו ונטש את הכפר. אחת הפלוגות התבצרה בכפר, כדי לקדם התקפת-נגד, שאכן בוצעה עם שחר, ונהדפה.באותה לילה כבש הגדוד החמישי את מנזר בית-ג’מאל ללא קרב.
בשעות הערב של ה- 21.10 כבש הגדוד את הכפר בית-נאטיף.
במקביל לפעילות חטיבת 'הראל', כבש גדוד 61 מחטיבת 'עציוני' את הכפר וולוג'ה (ליד ביתיר), וחטיבת גבעתי ביצעה פשיטות על בית-ג’ברין ועל עג'ור, בגיזרה המערבית.בשלב הבא הוחלט להעביר כוחות דרך הכביש שנשלט בידי הגדוד כדי לתפוס את רכס אל-חאדר ולהתבצר בו. בפעולה השתתפו שלוש פלוגות, מכל גדודי חטיבת 'הראל', שהוסעו בתחבורה מסודרת עם הנשק המסייע שלהן וכן לקחה בה חלק מחצית הגדוד המשוריין של החטיבה. ב- 21.10 נכבשו הכפרים זכרייה, אוואר, דיר א-שייך, ראס אבו-עמר, בית עיטב וג'רש, והושגה שליטה מלאה על הכביש מבית-ג’ברין לבית-ג'אלה.
ב- 22.10 פתח הגדוד המשוריין את הדרך מבית-ג’ברין לבית-ג'אלה. מספר יחידות התקדמו לעבר ה"מזלג" ומשם המשיכו לכיוון הכפר חוסאן וכבשו אותו. כאשר נערך הכוח להתקפה המכרעת על הכפר ועל הרכס, נתקבלה פקודת ביטול והוא נסוג לדיר אל-האווה. רכס אל-חאדר, שלכיבושו נועד תפקיד מכריע בהמשך ההשתלטות על אזור גוש-עציון וחברון - נותר בידי האויב.ב- 23.10 נכבש הכפר ג'בע, הכפר ממנו יצאו תוקפי גוש-עציון.
קצין המודיעין דני אגמון מעיד כי תודות לרשת ההאזנה שפעלה, ידעו את היקף כוחות הליגיון באזור והיכן היו ממוקמים. אגמון עצמו סייר ברכב שהגיע עד לכביש בית-לחם, ובמהלך סיור אווירי טס מעל ליחידות הליגיון ועקב אחריהם, וכך גילה כי הליגיון מנסה לסלול ליד מנזר מרסבא דרך עוקפת, שבאמצעותה ניתן יהיה להגיע מבית-לחם לגשר אלנבי ולעקוף את מחסום רמת-רחל.מח"ט 'הראל', יוספ'לה טבנקין, ניסה לשכנע את יגאל אלון וישראל גלילי לאשר את כיבוש חברון, אך נתקל בהתנגדות הדרג המדיני העליון. בשלב זה נתקבלה הוראה מהפיקוד להפסיק את מסע הכיבושים. ההוראה שניתנה משיקולים מדיניים עצרה את הכוחות מלהמשיך במשימות כמו כיבוש גוש-עציון ומרחב חברון, ותקיפת ירושלים מדרום.
עם זאת, הושגה המשימה של הרחבת הפרוזדור והרחקת הגבול מהדרכים לירושלים. שוחרר קטע מסילת-הברזל מהר-טוב לירושלים.הקו אליו הגיעו היחידות המשתתפות במבצע 'ההר', נקבע כקו שביתת-הנשק בין ישראל לירדן בעת המו"מ שנערך בתחילת 1949 ברודווס.
שמות הנופלים במבצע "ההר":
בית-ג’מאל - שמואל נפרסטק;
אהרן שמי (ג'ימי) - ב"משלט המשותף"