"כבתה שלהבת ברוכת תבונה וכשרונות. אמרנו להפיח בה רוח כדי שתבער כאש-תמיד ותקרין לנו מאורה - אך היא דעכה. אל חוטר לוחמים ומתנדבים התייחס, מעטים המה הזוכים להיספח אליו, הוא בין הראשונים שבמעטים. ואין פלא בדבר, שכן תבונת-כפיים, כשרון-המעשה, פקחות-המחשבה ועוז-רוח - כל אלה חברו בו יחדיו ביצחק. בפרק-עבודתו האחרון, אשר בו נספה, כמו בכל הזמנים, לא פסקו מדריכיו ומפקדיו מלשבח ומהלל את כושרו ויכולתו. הוא וחבריו שנפלו עמו הרקיעו בעבודתם לשיאים שעלו על כל קודמיהם - ועל כן נוראה היתה המכה באובדנם. הורים יקרים, יודע אני כי תפארת-שלהבת זו יש בה אך לצרוב ואין בה מזור וניחומים: אך היא גם מציתה בליבותינו, לבבות חבריו-לנשק של יצחק, את תחושת הגאווה וההכרה בהשתייכות לציבור של יחידי-הסגולה, שתרומתם לבטחון-ישראל עצומה לאין ערוך. אולי בזה תמצאו גאווה ונוחם".