המכתב האחרון
אני ממש הצטערתי שלא יכלתי לצאת הביתה לשבת אבל ככה זה בצבא. אפילו הצטערתי שלא השתתפתי בסימפוזיון הזה של חוה לביא- כבר התרגלתי לרעיון ואפילו התכוננתי קצת.
היו לנו כאן יומיים של גשם סוחף ואני מקווה שהגשם הזה ארגן איזה שטפון רציני בדרגיה- שינקה אותו. אני אברר את זה ואם יתברר שהנו
נקי ננסה לארגן טיול משפחתי לשם ואולי אפילו נצליח לסחוב לשם את אלי של אילה ומוטי וגילה (אולי אפילו את אילה), ניקח גם את אורית ונורית. המון אוכל והיה לנו יום נפלא. האזור כאן די יפה אבל אין לנו הזדמנויות לטיל ככה שזה ממש חבל.
טוב, היות וזה כל מה שיש לי לספר המון נשיקות לעדי, לאפיק, יפעת ולשתי הדודות הקטנות שאני מחכה למכתבים מהן.
הדואר הצבאי שלי הוא...
להתראות
ש.ס.