הרבה עבר חיימקה בחייו הקצרים. בלי בית, בלי משפחה. עבד חפש וסלל לו דרך בחיים. האדם הוא טוב מיסודו רק התנאים והסביבה משחיתים אותו, ובפרט בגיל הנעורים, ובמיוחד של ההתבגרות, זו התקופה המיוחדת בחיי האדם שהיא מלאת סערות וחרדות כבדות. אי שקט פנימי, ואי יציבות שהיא המקור למשברים עמוקים. חיימקה יצא שלם למרות התנאים היוצאים מהכלל קשים בו הוא היה לבד במשך שנים עד בואו אלינו. בחברת הנוער הראשונה בה הגיע ישר מהאניה. לא מצא את מקומו, לא הרגיש טוב. הוא חפש מה שחסר היה לו מגיל הילדות - בית!
פשטות, נאמנות ורצון חזק למצוא בית הקלו עליו במידה מסוימת. וכשהחברה היוגוסלבית התפזרה וחלק עבר לחברה אחרת, חיימקה החליט להשאר בשער הגולן, מצא את מקומו, חברים וידידים.
לא יצא לי הרבה לטפל בו במחלתו, תמיד היה בריא, וכמו הפתגם כן הוא:
בגוף בריא נפש בריאה! תמיד עם חיוך על הפנים, לא התלונן ולא דרש הרבה.
את היחס הטוב כלפיו לא ניצל אף פעם הוא ידע להעריך ולשמור אמונים. לכן אהבוהו, לכן רחש לו ידידים לאן שפנה.
דבריו האחרונים על השאלה: האם יש לך קרובים? באה תשובה: "יש לי בית בשער הגולן!" ודאי היה מאושר שיכל היה בסבלו למצוא תשובה על שאלה כאובה זו בחייו בית במולדת, בשער הגולן.
מלת קסם זו הקלה על יסוריו הפיזיים. הרגשת בטחון שיש לו אנשים הדואגים לו. ואנחנו לא ידענו מה שעבר עליו, ולא עזרנו לו בכלום.
רחוק מהבית הלכת מאתנו לבלי שוב. ועוד אמר: "המשיכו להתגונן לא קרה לי כלום". למען הגן על חבריו היה מוכן לסבול. נפלת בזמן מילוי תפקידך למען המולדת, וגאים אנו בך שידעת להעדיף את התפקיד מעל הכל. וכל אלה שאהבו אותך ידעו לשמור אמונים לזיכרונך היקר.
אסתר
המטפלת של חברת הנער שלו.