תפריט נגישות

סגן זלמן זמי רבר ז"ל

"לאבא"


בשורת - איוב לרגלי מצדה

היום היה מוזר.
השמים התכסו עבים שחורים
שנסו, כבני-צאן מבוהלים.
למה? מדוע? הירדוף אותם מישהו?
רוח משתוללת, סוערת, שורקת סיבבה אותנו
בהרימה גרגירי חול,
והיתה מטלטלת אותנו, כאילו רצתה להזהיר או אף להסתיר
למה? מפני מי? התעינו אולי?
הרותם ניטלטל כלולב,
המלוח ניענע סעיפיו קדמה,
מהמדבר רחב - הידיים התכסה אבק סמיך,
כים סוער המתנפץ אל חומת צוקיו.
מה אדיר הוא כוח הטבע!
והכל היה מדבר, קורא!
הטובה היא הקריאה, אם רעה?
הוי, מה רעה הבשורה לרגלי מצדה...
אבי!
מה אהבתי לחסות בצילו
הוא היה מאמצני אליו,
מחבקני ונושק למצחי,
הוא היה בונה, שותל, יוצר
נאבק עם איתני הטבע.
ופתאום הכל השתתק, הכל עמד כנציב מלח, כאילו נפלה מצדה תחתי...


זמי רבר
פסח תשכ"ו

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה