משורר וידען
מי אינו זוכר את הנער המשונה במקצת, שהופיע באותו ערב מרץ 1943 עם חבריו, יוצאי הונגריה, בחצר הקיבוץ? כסמל של אי-התאמה אסתטית, שימשו גופו ולבושו:
שיער ארוך ומכנסיים קצרים, ראש גדול, ידיים ורגליים ארוכות, עיניים קצרות ראות, ותנועותיו בלתי מהוקצעות.
פעמים רבות שימש בהופעתו הבלתי מסודרת, נושא ללעג סביבתו ועורר חיוך אצל כל אדם שלא למד להכיר את ערכו הפנימי של הנער.
הריני זוכר, שאחרי הטיול בעמק הירדן חיברתי רשימה היתולית על הרפתקאותיו בטיול הזה וכל החברה צחקה צחוק רם. והנער עמרם הראה את ערכו וגם הוא צחק צחוק חופשי על עצמו.
אך עד מהרה החל להופיע, תחת הקליפה המחוספסת, גרעין הזהב. בחברה בה היו מיספר למדנים וידענים, היה הוא הידען במקצועות העברים: ספרות, תנ"ך וכו'.
הוא נאבק קשות עם העבודה הגופנית שהיתה קשה לו במיוחד, ויכול לה.
הראה סימנים מעודדים ביותר שהעידו על כשרונותיו כמשורר לעתיד לבוא.
ואמנם, את ערכיו המלאים הראה לאחר שהחברה נכנסה לתנועה.
היו בחברה פורצי גדר, אנשים שבקושי סיגלו לעצמם ערכים וסגנון שומריים. עמרם היה אחד מעמודי התווך של החברה. לא היה כמוהו מסור לרעיון, לעקרונות התנועה ולציוויי הנהגתה. ביטחונו האישי גדל עם התפקידים והקשיים וכשהחברה התגייסה, וחיי המגויס עם כל החיובי שבהם, גרמו גם לסבל חברתי ולסכנה של התפרקות מערכים, עמד עמרם והגן על דרך החברה והתנועה בכל כוחו.
הוא לחם בתוך החברה ומחוצה לה על הזכות והחובה של אנשים צעירים ליטול על עצמם תפקידים חלוציים של ימי בראשית, אך גם פה קיבל את צו התועה ואת רצון רוב החברה. וכה ברורים היו ערכיו האישיים לעיני כל וכאילו באופן אוטומטי וללא ויכוח, החליט הקיבוץ להכשירו ולתת בידיו את חינוך דורות הנוער העולה העתידים לבוא.
אך הגורל האכזרי ניתק את פתיל חייו. שוב קרא לו הצו והפעם לא שב עוד אלינו.
סופר דני גאוני, הנס קריסטיאן אנדרסן, כתב סיפור אלגורי-אוטוביוגרפי: "הברווזון המכוער". חייו של עמרם ועתידו בחברה, הזכירו לי פעמים רבות את סבלו של הברווזון המכוער ואת ניצחונו הסופי כשהתקבל כחבר שווה-זכויות לחברת הברבורים.
עמרם לא זכה לכך, ומקומו של הברבור הזה, דומני, נפקד עדיין בחברתו ובקיבוץ.
יוחנן עמרי