אלבום תמונות
חזון ומציאות
מתוך זוהמת אירופה ואכזריות הנאצים באנו הנה, לארץ העבודה והחופש.
לא ככה תיארתי לי את החיים פה. בהיותי בתנועה נצטיירה לי תמונה שונה מזו. הקיבוץ היה בדמיוני מגדל וסביבו אוהלים רבים וחומה. ושם חיים האנשים חיי שיתוף מלא. הפרט סולק הצידה מכל הבחינות. אין סודות. את כל ענייני הפרט והכלל מבררים בשיחה. לפעמים חשבתי שהקיבוץ יותר מדי קיצוני בחיי השיתוף.
ואחר כך יוצאים לדרך. כבחלום עוברים לפניי פני העולים. כולם רואים בעלייתם את ראשית דרכם בחיים. כל אחד רואה בזה את מטרת חייו. ובדרכים, בתחנות השונות, ברומניה ובבולגריה, שוב אנו נפגשים עם סבל העם. בפעם האחרונה רואים את אות הגלות המשעבד - את הטלאי הצהוב.
ובהגיענו לחוף כיסופנו - גל של התלהבות ושמחה אופף אותנו. הלא השגנו את מטרת חיינו בכל מקום אנחנו נפגשים עם פנים השמחים לבואנו. מנפנפים לקראתנו בגיל ובתרועה. נדמה לי שכל אחד דואג לנו. ואנו מחליטים שגם אנחנו נדאג לכל אלה שיבואו אחרינו..
ואחר כך באה ההתפכחות. ללכת לקיבוץ זוהי לא "חלוציות". פה הכל מוכן לנו, אפילו מפנקים אותנו בקיבוץ. זוהי לא העדה השומרית כפי שדימינו אז. התנאים הכלכליים הטובים והתבגרות החברים הביאו לשינויים בבניין הקיבוץ. זה לא אותו הגוף הקולקטיבי שחי בצוותא בתנאים פרימטיביים. חשבנו שזאת תהיה לנו ירידה תרבותית וכלכלית, אולם לא כך הדבר. זאת היא עלייה. וגם אנחנו השתנינו : העבודה החדגונית משפיעה על האדם. כבר לא התלהבנו. לא ריחפנו בדמיונות. נעשינו יותר "גשמיים" ועתה עלינו ללמוד את המציאות החדשה של התנועה קיבוצית בארץ. קשיים רבים היו לנו במשך השנה הזאת, אולם אנו מרגישים שקמנו לתחייה , שחיינו פה התחילו מחדש.
פברואר 1944