דיר יאסין
הכפר דיר יאסין שכן מול השכונות היהודיות גבעת שאול ובית הכרם. ב-9 באפריל יזמו הלח"י והאצ"ל התקפה על הכפר, שהיה בהסכם אי לוחמה עם ה"הגנה" בירושלים. לח"י תקף את החלק הצפון-מערבי של הכפר ואצ"ל את החלק הדרומי. על-פי אומדנים נהרגו בהתקפה כ-110 מתושביו של הכפר. חלק מהשבויים נלקחו למסע ניצחון בירושלים ושוחררו בשער יפו. חמישה מלוחמי האצ"ל והלח"י נהרגו בקרב ורבים נפצעו. ההרג בדיר יאסין הגביר את בריחת הערבים מתוך תחום השטח שהוקצב להתיישבות היהודית.
פרשת דיר יאסין עוררה גם סערת רוחות ביישוב. במינשר שפירסם מפקד ה"הגנה" בירושלים, דוד שאלתיאל, נכתב: "חולל צלם אלוהים שבלוחם העברי וחולל כבוד הנשק העברי וכבוד הדגל העברי". גם הנהלת הסוכנות היהודית יצאה בגילוי דעת שגינה את הפעולה. לגינוי הצטרפו גם שני הרבנים הראשיים.
יש הטוענים כי הקרב וההרג בדיר יאסין היו הגורמים העיקריים לבריחתם של המוני ערבים מבתיהם ולהתמוטטות הפלסטינים.
שיירת הדסה
ב-13 באפריל 1948, ד' בניסן תש"ח, התארגנה בירושלים שיירה גדולה של צוות רפואי וסיעודי בדרכה לביה"ח הדסה שעל הר הצופים. היו בה 106 נוסעים ומלווים, השיירה כללה אמבולנס משוריין, שני אוטובוסים משוריינים של "המקשר", כשבאחד מהם אנשי 'הדסה' ובאחר אנשי האוניברסיטה, מכונית אספקה ושתי משאיות שהובילו חומרי בניין, בראש השיירה ובסופה נסעו מכוניות ליווי משוריינות.
בבוקר, לפני צאת השיירה, הייתה הדרך להר הצופים ריקה ולא נראתה בה כל מכונית ערבית. התצפיות דיווחו כי באחד הבתים הסמוכים לבית נאששיבי בשכונת שייח ג'ארח הותקנו חלונות משוריינים עם אשנבי ירי. הדבר נראה חשוד ולכן נדחה זמן יציאת השיירה.
בטרם כניסה לשכונות הערביות אישרו השוטרים הבריטיים שהדרך בטוחה ואף שלחו שני משוריינים משלהם לאבטחת הנסיעה. בסמוך לבית נאששיבי הותקפה השיירה.
אמבולנס אחד, שלוש מכוניות משא ומכונית הליווי האחורית הספיקו לחזור עם גלגלים מנוקבים לשטח היהודי. כל השאר נתקעו במעלה הכביש. ההתקפה נמשכה שעות ארוכות ובמהלכה הוצתו שני האוטובוסים. חלק מנוסעיהם נהרגו בתוכם, ומי שנמלט החוצה נורה או נרצח בדרך אחרת. מבין 106 נוסעי השיירה, נהרגו 78 ובהם 20 נשים. רק 28 מבין הנוסעים נותרו בחיים.
מבין 78 ההרוגים זוהו גופותיהם של 31 והם הובאו לקבורה. כמו כן נמצאו חלקי גופות של עוד 25 הרוגים שלא זוהו, והם נקברו בקבר האחים בבית הקברות סנהדריה בירושלים. 22 מנוסעי השיירה לא נמצאו והם בבחינת נעדרים עד עצם היום הזה. בעתירה לבג"ץ בעניין זה נתבעה פתיחתן של מערות הקבורה בבית העלמין המוסלמי ליד שער האריות, כדי לוודא כי קבורים שם חללי השיירה ולהעבירם לקבורה בקבר צבאי בישראל.