מבצע משני של ה'הגנה', שנערך במסגרת מבצע 'יפתח', בימים 3-4 במאי 1948 ונועד לטהר מאוייב את השטח המשתרע בין הכינרת לעמק החולה, משני עברי הכביש טבריה-מטולה, עד לירדן בצד המזרחי.
את עיקר הפעולה ביצעו יחידות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח, תוך הסתייעות בכוחות מקומיים. הכוחות יצאו עם שחר מהמחנה הצבאי שליד ראש-פינה ('פילון') והחלו להתקדם ברגל, כשהם סורקים את כל השטח באופן יסודי ופוגעים בכל גורם עויין שהיה מצוי במרחב.
פלוגה ד', בפיקוד שייקה גביש, יצאה לכפר אל-זנגריה. כאשר הרגישו בהם אנשי הכפר, מיהרו להימלט לעבר סוריה, כשהם מנסים להבריח את עדריהם עימם. בתי הכפר פוצצו ע"י חבלני הפלוגה.
הפלוגה של 'חקה' - יצחק חופי - הוסעה לטבחה וסרקה ברגל את אזור עמק הבטייחה, מחסלת בדרכה מאהלי בדואים. ניתנה הוראה מפורשת שלא לפגוע במנזרים ובכנסיות, וכאשר הסתבר לחקה שנעשתה בהם ביזה - הגיב בחומרה.
הערבים שהתגוררו ממזרח לכביש, עד לירדן, נמלטו לסוריה, לבד מבני השבט הבדווי ערב אל-הייב, שהצטרפו בגלוי לצד היהודי ולקחו בהמשך חלק בפעולות צבאיות בגליל.
כתוצאה מהמבצע חובר הגליל העליון אל שאר חלקי הארץ ונתאפשרה תחבורה חופשית אליו וממנו, ללא צורך בנסיעה בשיירות עם אבטחה.
ההשתלטות על השטח ובריחת הערבים ששכנו בו ניתקה מסוריה את הערבים שלא ברחו - בעיקר בעמק-החולה ובצפת. הניתוק ערער את ביטחונם, והיווה השפעה שלילית על המוראל שלהם.