השם "יפתח" שניתן למבצע שחרור הגליל העליון המזרחי וכיבוש צפת (25.4 - 26.5.48) הורכב מראשי התיבות יגאל פייקוביץ תל-חי.
כשהחלו הבריטים לפנות את כוחותיהם מהגליל, הם מסרו מספר עמדות-מפתח לידי הערבים: מצודות המשטרה בחאלסה ובנבי-יושע, ומחנה הצבא במלכיה. בצפת מסרו את מצודת המשטרה בהר-כנען ואת תחנת המשטרה בעיר.
במרחב הגליל ישבה אוכלוסיה ערבית גדולה, צפופה, עויינת ברובה וחמושה. חלק מהיישובים היהודיים היו מנותקים, והתחבורה מהמרכז דרך הכביש מטבריה לראש-פינה - וגם בין היישובים לבין עצמם - התנהלה תוך סיכון רב. קושי מיוחד היה בשמירת הקשר אל היישובים שברכס נפתלי ואל מנרה.
פיקוד ה'הגנה' יזם מבצע מיוחד להגנת הגליל ולטיהורו מהאוייב, אך נאלץ להסוות את הכנותיו ולהשהות את ביצועו, כל עוד נמצאו הבריטים בגליל. כאשר נודע לקראת סוף אפריל 48' כי הבריטים עומדים לפנות את האזור, הוחלט להיערך ולנקוט יוזמה מהירה, כדי לנסות להקדים את הערבים בתפיסת נקודות המפתח.
אור ל-1.5.48 כבשו כוחות מהגדוד השלישי את הכפרים ביריה ועין-זיתון. בעת הקרב מצאה עצמה יחידת פלמ"ח בשדה הפתוח מול ביריה, ומפקדה חשש שרבים ייפגעו מהאש שנורתה מביריה לעברה; לפיכך קיבל החלטה לתקוף את ביריה. למרות העדיפות המספרית שהייתה לאנשיה גרמה ההסתערות לאנשי ביריה לנטוש את הכפר ולברוח. כיבוש ביריה ועין-זיתון שיחרר את היישוב עין-זיתים מן המצור בו היה נתון זמן רב, ופתח דרך גישה חדשה אל תוך העיר צפת...
ב-2.5.48 פתחו הערבים בהתקפות על רמות-נפתלי, דן, דפנה, כפר-סאלד ושמיר.
בימים 3-4.5.48 ביצעו כוחות מהגדוד הראשון את פעולת "מטאטא" והשתלטו על הכביש מטבריה לגליל. בכך הובטחה תחבורה חופשית מאזור הכינרת לעמק-החולה...
ב-6.5.48 החל הגדוד השלישי בכיבוש העיר צפת, והפעולה הושלמה ב-10.5.48. צפת הוגדרה כנקודת-מפתח במלחמה על השליטה בגליל. רוב תושביה היו ערבים, והם החזיקו בכל עמדות-השליטה בעיר, ושלטו על דרכי הגישה אליה, כך שהרובע היהודי היה נתון במצור...
יגאל אלון, מפקד המבצע, הורה לאנשי היישובים להפיץ שמועות בקרב ערביי עמק-החולה על תגבורות ענק העומדות להגיע ולתקוף אותם, ואמנם לאחר המפלה הערבית בצפת החלו תושבי הכפרים לברוח וכך נפלה גם משטרת חלסה בידי אנשי 'יפתח'...
מוקד נוסף לקרבות היה אזור מלכיה, קדש ונבי-יושע וכן הגבול עם לבנון באצבע הגליל...
בבוקר ה-15.5.48 כבש הגדוד הראשון את הכפר מלכיה, את המחנה הצבאי הסמוך ואת הכפר קדס. הצבא הלבנוני פתח בהתקפות-נגד עזות, והגדוד נאלץ לסגת, לאחר שסבל אבידות כבדות: 22 הרוגים וכ-100 פצועים...
שלוש פעמים תקפו כוחות 'יפתח' את מצודת נבי-יושע ורק בניסיון השלישי, ב-17.5.48, הצליחו להכניעה, לאחר מצור של יממה. בכך נפתחו הדרכים אל רמות-נפתלי, מנרה ומשגב-עם, שהיו נצורות...
בליל ה-15.5.48 פוצצו חבלנים מהגדוד השלישי את גשר חרדלה על הליטאני בלבנון...
בליל ה-16.5.48 פוצצה יחידה מהגדוד השלישי את גשר ואדי עסל, שמעבר לגבול הסורי, על הכביש בין בניאס למארג'-עיון...
נערכו פשיטות שבהן פוצצו גשרים בכביש עכו-צפת, כדי לחסום את הכביש בפני תנועת כוחות ערביים ממרכז הגליל לעבר צפת...
בליל 20.5.48 ערך הגדוד השלישי פשיטות על כפרים בלבנון...
תצפיות גילו כי הסורים הקימו בסיס אספקה גדול לדלק, למזון ולתחמושת ליד בית-המכס העליון, מזרחה לגשר בנות-יעקוב. בליל ה-19.5. צלח כוח מהגדוד השלישי את הירדן וביצע פשיטה על הבסיס: חדר למחנה, חיסל את התנגדות השומרים וחיבל במחסנים ובכלי-רכב...
באותו לילה החליטו אנשי השבט הבדואי ערב אל-הייב, השוכנים ליד כפר-הנשיא, להצטרף לכוחות ישראל...
בליל 29.5.48 עלה כוח משוריין מהגדוד הראשון למנרה באורות כבויים, עבר בהסתר לכביש המוביל למלכיה מהצד הלבנוני של הגבול, והחל להתקדם לעבר מלכיה. תושבי הכפרים היו בטוחים שמדובר בתגבורת ערבית ולא הפריעו להתקדמותו. ליד הכפר עיטרון נתקל הכוח בתגבורת לבנונית ונכנס עימה לקרב. לאחר שפגע בה המשיך הכוח בדרכו, הגיע למלכיה מעורפה וכבש אותה.