אלבום תמונות
טבריה היתה העיר המעורבת הראשונה שנכבשה ושוחררה על-ידי כוחות ההגנה במלחמת העצמאות. העיר היתה מחולקת לשלושה: הרובע היהודי הקטן בעיר העתיקה, שרובה היתה מיושבת ערבים והרובע היהודי הגדול בעיר החדשה, קרית שמואל, שהשתרע על הרכס מעל העיר העתיקה. האוכלוסייה בעיר מנתה כ-6400 יהודים וכ-2500 ערבים. כן החזיקו הערבים במספר כפרים שולטים ברכסים מעל טבריה. מבחינה צבאית שלטו הערבים על שלושת המבואות לעיר - על כביש הגליל מצפון, על כביש עמק הירדן מדרום ועל כביש נצרת ממערב. למעשה היתה טבריה נצורה. מצבם של היהודים ברובע בעיר העתיקה היה קשה במיוחד. עובדה זאת, בנוסף לחסימת הכבישים, הביאה את ההגנה להחלטה לפעול במהירות לשחרור העיר. במרס 1948 נעשה אמנם מאמץ יהודי-ערבי משותף להרגעת האוכלוסיה בעיר, אולם משרבו הצלחות הערבים בקרבות על התחבורה במקומות אחרים בארץ גברו ביטחונם וחוצפתם של ערביי טבריה, שניתקו את הכבישים. התחבורה בין עמק הירדן לגליל קוימה באמצעות סירות שהושטו בכנרת.
כצעד ראשון לשחרור העיר השתלט כוח מגדוד ברק של גולני על הרכס החולש על העיר החדשה וכבש את הכפרים נאצר א-דין ושיח'-קדומי. ברובע היהודי הנצור בעיר התחתית המשיך המצב להיות חמור, וכן החמיר מצב התחבורה היהודית שעברה ברובע הערבי בחסות משוריינים בריטים. חסות זו נפסקה והרובע היהודי נותק לגמרי כשבו רק כוח קטן של חי"ש. מחלקה מגדוד ברק הוחדרה לרובע, והקשר היחיד עמה נשמר בעזרת שחיינים. בליל 16/17 באפריל 1948 החל הקרב על טבריה. את הפעולה ביצעו כוחות חטיבת גולני, שנעזרו על ידי פלוגת פלמ"ח מהגדוד השלישי.
התוכנית היתה: ריתוק מצד הכוחות שבעיר התחתית: ירידה של הכוחות מהעיר העילית וחבירה אליהם, וכן תפיסת מספר בנייני מפתח בעיר, ביניהם מלון "טבריה". עם כיבוש בניינים אלה נפתחה הדרך לעיר העתיקה והעיר הערבית בותרה לשניים. התערבות הבריטים מנעה מכוחות ההגנה להשיג את כל המטרות בלילה הראשון והמשך הפעולה נדחה ללילה הבא. אבל עם בוקר פינו ערביי טבריה את העיר בחסותם של הבריטים. ב-18 באפריל היתה טבריה כולה בידי ההגנה. זמן קצר לאחר מכן נכבשו הכפרים ששכנו לאורך הכביש לגליל והדרך נפתחה לתנועה חופשית.