עזריה וישראל
שנים למשפחה אחת
לקרב הלכתם בלהט דם, בלבבות טהורים, שנשבעו לבל יושחת צלמו של אדם בידי פראי הרים; נשבעו ברוח העוז, המרחפת על פני ההרים; נשבעו בסלעי המעוז, ששמעו פעמי גבורים; נשבעו באמהות ואחים, שליחי ההולכים בדמעות; הצמידו הנשק ללב - והרימו היד למרום. נשבעו בדממה ובכאב, אך על דגלם - אהבה ושלום...
*
איך נפלו גיבורים קורבנות לזדון ושנאה, והם בה קדושים וטהורים? ולהם הלא רק מטרה אחת - לגאול ולבנות את ארצם, להקים בה פינה של שלום לעמם, מקלט יחידי בעולם...
*
אלם רחש מדובב ומגיע מיתר מיותם; בחביוני הנשמה הלב בוכה - בוכה בדמעות שליש. אהובים ויקרים נפלו ואינם. הריקנות מחלחלת - ואין עונה... הפצע מאן ימאן להגליד - וזועק הכאב...
לאה תמרי