ממכתביו
10.1947
הורים יקרים
רגע אחד לא עובר מבלי שאחשוב עליכם יקירי! וסופר הימים שאוכל לבוא לבקרכם. ידועה לי דאגתכם אלי, אני מבטיח לכם שאין לכם מה לדאוג, אני נמצא בין חברים טובים ומסורים אחד לשני ומתעסקים בעבודה חשובה מאד ואנו מרגישים שפעולותינו חיוניים וגורליים לעם שלנו ולארץ. אבל רגע אחד איננו שוכח אותכם, איננו שוכח שכל תקוותיכם לעת זיקנה תלויים בי ובעזרתי לכם והיום המיוחל יבוא ובמהרה!
אבא ואמא יקרים, אנו עוזבים את בית השיטה וכעת לא תהיה לי כתובת קבועה לקבלת מכתבים. אומנם החברים רצו שאשאר לעבוד בגרז' בבית השיטה אבל אני לא הסכמתי ואלך יחד עם כולם. יבוא יום שיהיה לנו מקום קבוע.
ובינתיים, היו שלום
הורים יקרים
אני חייב לכם תשובה על כמה מכתבים שקיבלתי מכם. תסלחו לי על האיחור.
הנכם מבקשים ממני לקבל את ההצעה של קיבוץ בית השיטה ולהישאר לעבוד בגרז', שהיא עבודה חיונית לא פחות מאשר בחזית. לצערי לא אוכל לקבל את הצעתכם שהיא גם הצעת חברי, כי לא זו הדרך אשר בה חונכתי. אלך באשר ילכו חברי, ודרכנו היא להיפגש עם שונאינו הרוצים להשמידנו. מה הם החיים שלי לעומת חיי האומה? רגילים היינו להזכיר בכל פעם, שאנו חיים בתקופה מכרעת, אבל הפעם אין זו מליצה, ואני מרגיש שזאת היא התקופה בחיי עמנו אשר תכריע לחיים או למוות. דמנו נשפך במשך דורות על לא אוון בכפנו. דמנו נשפך על מזבחות זרים, אבל הפעם כל שעל אדמה, אשר ספג דם קדושינו, לנו הוא וממנו יצמחו חיים חדשים!
זו היא מלחמתנו ההיסטורית, אשר בה תלוי קיומנו, או, חס ושלום, התאבדותנו. על כן נגן על מדינתנו בגופנו ובדמנו! האויב לא יעבור. כי כל חיינו תלויים בקרב הזה! כל עתידנו תלוי במסירותנו לעניננו הקדוש והנעלה: ואנו לא נכזיב!!!
הורים יקרים! תבינו לרוחי. צמרמורת עוברת בגופי בהתגנב מחשבה ללבי ששונאינו ידרכו על אדמתנו הקדושה. הדבר לא יקום! בגופנו נעצור אותם ונשמידם!
על כן מקומי פה, במטולה, בראש פינה, בעין גב, בדגניות ובכל עמק הירדן, ואל תתפלאו שאין לי כתובת קבועה... אם פה ואם שם, הכתוב שלי היא בכל גבולות הארץ...
אל תצטערו אם בנכם יהיה צמוד למקום אחד... שהרי בעד מטרה גדולה וקדושה לחם, למען מדינתנו ולמענכם, הורי היקרים! כדי שתחיו חיים חפשים במולדת חפשית!
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח