"עד כמה סבלני היה וכיצד שימש משענת חזקה - זאת ראינו בטייסת וגם בחיי המשפחה, עם האישה והילדים. הוא היה מהיחידים שידעו לחלק את זמנם נכון לכל מי שנזקק לו. חגי אהב לטוס. הוא טס וטס ומעולם לא התעייף ולא גילה סימני מתיחות. הוא היה מאלה שידעו לפשט דברים ולא לסבכם - הייתה לו השפעה מרגיעה ומייצבת. חגי לא היה כוכב שביט והגיע בצנעה למה שהגיע. הוא עלה וגדל לעינינו והפך לאחד הטובים שבטובים. רציתי בו כמפקד טייסת "פנטום", אך הנסיבות לא אפשרו. נפל כוכב, שקע ונעלם בים - אנחנו קשוחים. התקשחנו, למדנו "לספוג" כשם שידענו להלום. למדנו להעלים דמעה הצובטת בגרון, כדי שהחבר'ה לא ירגישו - אך לא למדנו להספיד וחסרות לנו מאוד המלים להביע את חויותינו וצערנו העמוק".