סרן בארי (בקי) חזק ז"ל

בארי חזק

נולד בו' באלול תש"ד, 25 באוגוסט 1944 בקיבוץ אפיקים.
נפל בכ"א בתשרי תשל"ד, 17 באוקטובר 1973 בחווה הסינית בסיני.
מדריך פנימייה.

בארי היה מן המדריכים המרשימים שהיו בפנימיית בויאר. הוא הגיע ל"בויאר" לאחר שעזב את קיבוצו "אפיקים" כדי ללמוד כלכלה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.
כנער היה בארי תלמיד מצטיין, סקרן, מרבה לקרוא ולהאזין למוסיקה, בעל חשיבה מקורית, מתמודד עם מוסכמות וקורא תיגר עליהן. היה ספורטאי, ולאחר שירותו הצבאי אף שיחק בקבוצת הכדורסל של "אפיקים". הוא היה מדריך אהוב על חניכיו בקיבוץ, וחבר במזכירות חטיבת בני הקיבוצים של איחוד הקבוצות והקיבוצים.
בארי התגייס לצבא ב-1963 לאחר שנת שירות בתנועה. הוא התנדב לצנחנים, סיים את קורס הקצינים כחניך מצטיין, השתלם בקורס קציני מודיעין ושירת כקצין מבצעים. בארי היה מפקד בעל כושר ניתוח מבריק. ביחידות שבהן שרת בסדיר ובמילואים זכה למעמד מיוחד שלא בהתאם לדרגתו. מפקדיו הכירו ביכולתו לנתח מצבים וליטול פיקוד במצבים לא שגרתיים. חניכיו זוכרים אותו כמי שהיה פתוח לכל אדם. בזכות השכלתו הרחבה ותחומי התעניינותו הרבים יצר קשרים טובים עם ספורטאים ועם סטודנטים, עם חקלאים ועם אנשי מינהל.
בארי היה בעל כושר ביטוי מרשים בכתב ובעל-פה. מכתביו מתקופת לימודיו בתיכון, מהצבא ומתקופות שונות בבגרותו כונסו יחד עם חיבור בכלכלה וניתוח שיר של אמיר גלבוע בספר "בבכי אותי תקצור". מן המכתבים של בארי הנער עולה דמות של אוהב ספרות, פילוסופיה ומוסיקה, החותר לניסוח מדויק של הרגשותיו ושל השקפותיו, שנקרע בין אהבתו לנוף הולדתו, לחבריו ולעבודה בקיבוץ לבין התקוממותו נגד יסודות של כפייה ונגד הבינוניות שבחיי הקיבוץ. כמיהתו לידע ולהשכלה הכריעה, והוא עזב את הקיבוץ לאחר מלחמת ששת הימים.
ל"בויאר" הגיע לאחר ניסיון בפיקוד ובהדרכה. נוכחותו המרשימה, היותו ספורטאי, צעיר ומשכיל, ואהבתו לחניכים גרמו לכך שכל אחד מחניכיו מצא בו מושא להזדהות. רבים מהם המשיכו לשמור על קשר אתו, והיו בין באי ביתו, גם לאחר שעזב את הפנימייה. בארי קיבל תפקיד בכיר מטעם משרד האוצר במשרד החינוך (האחראי על תקציב המשרד) ולימד באוניברסיטה. הוא נשא לאשה את נעמה ונולד להם בן.
בארי היה אוהב אדם. לא במקרה קשר את עיסוקו ככלכלן עם עבודה בתחום החינוך, ועבודתו בנושא "השיפוט הערכי בעבודת הכלכלן" הקנתה לו מוניטין. עם זאת העיסוק בתחומים המחייבים יכולת ניתוח וקבלת החלטות לא סיפק אותו. את אהבתו הגדולה לאמנות ביטא במכתביו, בפעולותיו בפנימייה וגם בכתיבה. נראה, שתמיד כתב שירים, אך השמיד את כולם, פרט לחמישה, שפורסמו לאחר מותו והעידו על היותו משורר. לפני מלחמת יום הכיפורים החל ללמוד ספרות והצטיין בניתוח שירה.
בארי היה מפקד מצטיין ובעל תושייה במלחמת ששת הימים, בקרבות ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. הוא שנא את המלחמה, ודיבר על כוחה המשחית. במלחמת יום הכיפורים ביטא את חרדותיו מפני אובדן רבים, וחשש מפני החלטות לא נכונות, שיגרמו למותם של חיילים ללא צורך. הוא הועלה לדרגת סרן בניגוד לנהלים בתקופת מלחמת ההתשה, ושירת כקצין מבצעים גדודי.
במלחמת יום הכיפורים פקד על כוח שיצא לכבוש את תחנת הרכבת סרפאום ממערב לתעלת סואץ. הכוח נותק מן הגדוד, ובקרב עם המצרים שכיתרו אותו נהרג בארי.