מחר, ערב יום העצמאות, נעלה כבכל שנה לבית הקברות.
שוב לחוש אותם רגעים מיוחדים במינם של התייחדות (אשר לך הם מוכרים היטב) עם זכרם של הבנים שהמשק והעם שכלו. תוגת הדומייה הזו נשארת בי במשך כל החג. ניתן לומר, שאוהב אני את הרגעים הללו יותר מאשר את השמחה והעליזות שבחג, כי יש בכך חדירה לעומק המהותי של חיינו. מתוך שאתה רואה את אלה שהלכו מהחיים, אתה חודר אל תוכנם של חייך אתה. הלב נוטה להרהר ולחיות עם אלה שהלכו ממך, יותר מאשר עם אלה שחיים צלד. אמת עצובה היא זו. מזדהה אתה עם אנשים לאחר שהלכו - והותירו בבואה שלהם בנפשך - הרבה יותר מאשר כשהם חיים. אינני יודע אם מביא לכם הדבר הקלה, אולם דעי, שמטה אני שכם למעמסת הכובד של תוגתכם ועצבונכם הרב, ואף שקשה לי, אתכם אני ברגעים כאלה.