שלום לחמודה מכל,
שלום מחייל אפור, משועמם ומלוכלך, שלום ללחיים חמודות, לשפתיים חמות, לחיוך מתוק, לאגמי עיניים כחולים, לשפעת שערות שחורות על הכר, שלום למלאכי השליו והחמוד, הישן רחוץ בין סדינים לבנים.
לילה טוב כוכב זוהר שלי. גם כאן, מסביב, תרדמת אלוהים. כל החיילים החמודים הלכו כבר מזמן לישון, ובשינה גם הגנרלים הם ילדים קטנים מאוד של אמא שלהם. עוד מעט ייפסק קולו של הגנרטור, המפר את הדממה, ויבוא הבוקר (לא ציפורי שיר יביאו אותו), וכשיתעוררו האפורים הקטנים איש (ילד) מהם לא יבין "מה הוא בעצם, עושה כאן".
הרי בא השלום, ושלום זה להיות בבית ולא בצבא, זה לישון נקי, זה לשמוע נשימות אהובות לידך, זה להתעורר מקולות פספוס שצורח, או שעון שצווח, או סתם נשיקה חמה על המצח, שמאחוריו הסתתרו כל הלילה חלומות מאירים, מחשבות שוחקות.
חמודה שלי, לא אבין איך את עומדת בהתקפות געגועי, ואיך תעמדי בהן אם לא אגיע ביום שישי לעין-השופט ולא אראה אותך בירוק הכחול הביתי הזה.
חלמתי שאני מגיע יחד עם המכתב הזה. אני כבר מכיר חלום אחד שהתגשם, האם אי אפשר שעוד חלום אחד, קטן כזה וצנוע, יהפוך לממשי?
עד שאת קוראת את כבר יודעת את התשובה. מעט כתבתי, נעמה שלי, והרבה רציתי להגיד. שיהיה לך טוב בשמחה המשפחתית - תשאירי גם לי מקום קטן, גם אני אבוא לשמוח בצד.
מכתב עלוב. - אני לא שווה הרבה יותר ממך, אבל למה מגיע דווקא לך להיות איפה שאתה ביום שישי, ולי איפה שאני?
מקווה עוד לסדר אותך, וגם את זו החמודה כל כך המחקה לך.
היי מאושרת, משלך העומד להיות מאושר בעוד כמה ימים.