בחורף שנת 68 הצטרף שרגא לפלוגה. היה זה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים בה נטל חלק בקרבות סיני. יושבים היינו בבקעת הירדן והייתה זו ראשיתה של מלחמת המחבלים בבקעה. תוך זמן קצר התערה שרגא בחיי הפלוגה, והיה לאחד מאנשי יחידת המילואים של צנחנים הנקראת מדי פעם לתעסוקה בקו, או לאימונים.
כשנה לאחר מכן נקראה הפלוגה לשרות ממושך, ראשיתו אימון וסופו ישיבה ממושכת
בקו התעלה, שהיה נתון בעיצומה של מלחמת ההתשה. על שרגא הוטל התפקיד הקשה שנקרא בפינו "אב מעוז". יושבים היינו במעוז הגדול בקצהו הצפוני של קו התעלה, והדאגה להביא לנו אספקה יומית של מים, מזון ותחמושת, להכין הכל מבעוד לילה ולעשות כל הדרך בת עשרות הקילומטרים הצפויה למארבים והפגזות, הלוך וחזור, הועמסה על כתפיו הרחבות, ועמדו לו הן חריצותו לבצע הכל.
כך פוגשים היינו אותו יום יום לפנות ערב בראש שיירת הזחלמים כשהוא מגיע למעוז, פורק כל האספקה והדאר ונוטל רשימת ההזמנות ליום המחר וממהר להחזיר השיירה כל אותה דרך, בטרם חושך, וכולנו חבים היינו לו על דאגתו שלא ידעה גבול.
ביום כיפור שוב התקבצו הכל ושרגא בתוכם.
עם צליחת התעלה נמצאנו עם ראשוני הכוחות הצולחים ואחר-כך החלה התקדמות צפונה בקו המוצבים המצריים על הגדה המערבית של התעלה. התנועה רגלית, מסביב חלקות תירס ועצי קזוארינות שצמצמו את טווח הראייה. מטחי אש קרובים העידו על הימצאות אויב בסביבה שצריך היה לנסות ולאתרו.
ראשון כדרכו, הזדקף שרגא והתקדם כדי לראות משהו, לבקשתי שיזהר ויתכופף ענה – שכך לא יוכל לצפות ולא יראה כלום ואי אפשר אחרת ויש הכרח להזדקף, וכך אמנם עשה.
בשעת צהרים מאוחרת, נקלע כוח של גדוד שכן למארב לרגלי מוצב מצרי גדול באזור תחנת הרכבת סרפאום הכוח נותר מכותר כמעט, סבל פגיעות רבות, וזקוק היה לתגבורת. כך נישלחה כמחצית הפלוגה רכובה על זחלמים כתגבורת. שרגא אתנו כמובן, בזחל הראשון של המ"מ המוביל, צופה לצדדים בערנות כפי שהכרנוהו. לכל אורך תעלת המים המתוקים על המסילה, ועד לבתים הראשונים יורדים מן הזחלמים מתארגנים משהו, מנסים לזהות מקומו של הכח המכותר וזזים.
הסביבה שורצת חיילי אויב ואת הבתים הראשונים צריך לטהר, אחר כך כל השטח הפתוח הארוך שטוף באש מקלעי המוצב, פותחים עשן ובחסותו מסתערים אל הכוח המכותר, שתחמושתו החלה אוזלת.
עם ראשוני המסתערים שרגא. אחר כך בכפר צריך לתפוס עמדות ולהדוף האויב שקרב על מנת לאפשר פינוי הנפגעים. האויב שנרתע מאש התגבורת תפס עמדות בבתי הכפר המרוחקים ופתח באש, מאש זו נפגע שרגא בחזהו ונפל, חבריו מיהרו לחבשו. לשאלה איך המרגש כבש את כאבו וענה – זה בסדר. להרגיענו אמר כך. יחד עם שאר הפצועים אותם בא לחלץ נישא גם הוא אחורה אל הרופא ומשם לאזור החצייה ולבית החולים.
שלושה ימים נאבק על חייו ונכנע לבסוף.
נחשון ישראלי - מפקדו של שרגא