אלבום תמונות
קשה לכתוב על בן שנפל!
מאז מלחמת יום כיפור עברו כבר כ-18 שנה וכשיושבים לכתוב נראה כאילו זה קרה רק אתמול.
בינתיים בנו צור כבר חייל המשרת בחיל הים.
על כן עלי לחזור למלחמת השחרור, אז נולד אורי. אני גויסתי בתור חייל יוצא הצבא הבריטי, בעצם היום שבו פלשו צבאות ערב לישראל ב-15 במאי והוכרז על "צבא ההגנה לישראל".
ערב פינוי הנשים והילדים מהמושבה הועברה משפחתי עם בני הבכור יוסי בן השנתיים לאחותי בנהלל. כעבור תקופה מסוימת עברה יחידתי לבית לחם הגלילית ואז משפחתי עברה לגור במושב השכן. כשהוכרזה ההפוגה חזרנו לכנרת ואז נולד אורי.
את בית הספר היסודי למד בקבוצת כנרת וכבר אז הוכיח את נטיותיו לספורט, התעמלות, שיט ואקרובטיקה. היה מקובל מאוד בחברה ואת התיכון גמר באפיקים בבית-הספר המקצועי.
במלחמת ששת הימים היו לו טענות למה לו ילדו אותו יותר מוקדם כדי שיוכל להשתתף במלחמה. למרות גילו הצעיר השתתף במאמץ המלחמתי בכנרת, עלה על המחפרון וחפר תעלות וביצורים מסביב למושב.
בשמחה רבה התגייס לצבא. היות שלמד בבי"ס מקצועי גייסו אותו לחימוש. הוא לא היה מרוצה ועשה את כל המאמצים שיעבירו אותו לצנחנים. בהתחלה היה בדוכיפת ולאחר-מכן, במאמצים גדולים, עבר לסיירת צנחנים. הוא השתתף בפעולת כראמה ובמבצע פיצוץ המטוסים בלבנון. במלחמת ההתשה שירת בתעלה. תמיד הזהרנו אותו שישמור על עצמו, אך תמיד אמר "לכל כדור יש כתובת". על פעולותיו בצבא לא נודע לנו ממנו דבר. הוא לא היה מרבה בדיבורים, כך ששמענו הכל ממקורות אחרים.
בזמן שירותו בצבא הכיר את נאוה אשתו לעתיד, שהיתה מקפלת מצנחים. לאחר חתונתו נכנס לעבוד כנהג ב"אגד". עקב התקנות באגד חייב היה לעבור לגור בטבריה ומחשבתו לעתיד היתה לחזור לגור בכנרת ולהיות חקלאי.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לא היתה לאורי סבלנות לחכות לצו. הוא נפרד מאנשי אגד, בא הביתה ואמר "אני נוסע". אחרי כמה ימים קיבלנו פתק "ד"ש מהבקעה, אין לכם מה לדאוג, הכל בסדר".
לאחר-מכן הועבר לסיני ומאז לא שמענו עליו דבר ולא קיבלנו כל ידיעה. החששות כרסמו במחשבותינו.
לבסוף קיבלנו את הידיעה המרה שנפל בסיני והוא קבור בגבעת שאול. לאחר שנה העברנו אותו לבית הקברות בכנרת.
אשתו נאוה נישאה לאיתמר, חקלאי במזור, ומשפחתם התרחבה. נולדו להם שתי בנות, אחיות לצור והן בשבילנו כנכדות והקשר בינינו שמור והדוק.
קשה לחשוב שאורי אינו אבא, אך כך רצה הגורל.