אלבום תמונות
אחרי הרבה שנים של כאב לקח דני על עצמו לאסוף חומר על אורי.
השנים עושות את שלהן אך הכאב משנה אותנו ואותי בכל יום.
עדיין קשה לכתוב ולדבר על אורי, שהוא החיים בהתגלמותם, כעל אח יקר שאיננו עמנו עוד.
היה בינינו בסך-הכל שנה וחצי הבדל. הוא היה הגדול, היפה, השחצן, היודע הכל וכמובן שהתגאתי בו.
בצבא היה כייף, ידעו שאני אחות של אורי כבשנה והדלתות היו נפתחות. לכל אורך הדרך רק מילים טובות, אם על הופעתו המרשימה, או על הידע שלו בשאר התחומים, ספורט, שיט, חברה, בחורות.
אי-אפשר להתעלם מן המריבות שהיו בבית (כמו בכל משפחה) שהיו נגמרות לפעמים בכמה חודשים שלא דיברנו.
אורי, איננו עמנו. השם כשלעצמו מרטיט את הלב.
משאת חיי הייתה לקרוא לבני על שמו ובאמת לאחר הרבה שנים של טיפולים נולד לי בני בכורי ושמו אורי.
נעמי, אחותו