סרן אורי כבשנה ז"ל

אלבום תמונות

אורי
במשך כל השנים שעברו, כ-17 במספר, תמיד תהיתי על הקשר שהיה ביני ובינך. לאמיתו של דבר לא היתה כלל מערכת יחסים. אני הייתי הקטנה והמפונקת ("ובכלל למה צריך אותה"), פער הגילים היה גדול ובקושי דיברנו, רק מה שהיינו חייבים.
לא אשכח איך נאוה שיכנעה אותי פעם לתת לך נשיקה, וזה היה שכנוע ממושך - וכל זה בזמן שישנת.
זו אחת הדוגמאות שמראות עד כמה "היינו קרובים" זה לזו. אך עם השנים הסקרנות גברה. איך היית? ומה היתה יכולה להיות מערכת היחסים בינינו כיום? בגיוסי לצה"ל היה לי חשוב לשרת ביחידתך, ואחרי נישואי לקרוא ילד על שמך.
כך, על אף הקירבה המועטה שהיתה בינינו, לנצח שמך חרות בלבי ובמשפחתי וילדי גדלים על זכרך.

אביטל, אחותך


(מתוך "עלי כנרת", עלון חברת הילדים בכנרת, מס' 49, חנוכה תשל"ד)

פחדתי
נודע לי שיש מלחמה! פחדתי שיגייסו את אחי. כאשר באתי הביתה ראיתי את אמי בוכה, כי לאחי קראו להתגייס. פחדתי במיוחד בלילות ההאפלה, בדרך מביתי לכל מקום אחר, או מכל מקום לביתי - רצתי. בלילה פחדתי יותר כי הכל היה חשוך מסביבי, והריח - ריח המקלט בו אני שוכבת וחושבת על אחי...
כאלה היו פחדי בזמן המלחמה.

אביטל (כיתה ו')