בן מיכל ונח. נולד ביום כ"ג באב תשל"ב (3.8.1972), בקבוצת כנרת, בן שלישי למשפחה בת ארבעה ילדים. חן התינוק גדל בבית הילדים בקיבוצו, תמיד מאושר ומרוצה. ילד בריא מאוד, זריז, פיקח וכולו עליזות ושמחת חיים. "וכמו להדגיש את כל התכונות הנהדרות גם שמו - חן - מעיד על כך". חן גדל לילד ולנער בעל מצפון ואחריות. בלימודים, בעבודה ובכל החוגים שהשתתף בהם, תמיד נכון ומוכן, רציני ומשקיע. עד סוף כיתה ח', במשך שש שנים רצופות, השתתף חן בהתעמלות על מכשירים, הצטרף לנבחרת עמק הירדן והגיע לתוצאות יפות. בתקופת הלימודים בתיכון "בית ירח" עשה חן הסבה מהקרקע לים. אהבתו לים ולשיט היו לו עיסוק נפלא לשעות הפנאי. בכיתה י"א הלך לגדנ"ע צלילה. גם בענף זה הגיע להישגים יפים מאוד, השתתף בתחרויות רבות והוציא את כל הרשיונות האפשריים. באחת מחופשות הקיץ עבר גם קורס וקיבל רשיון צלילה. הוא הספיק לרדת לצלילות באילת בחופשותיו מהצבא. בזכות שמחת החיים, הצניעות והפעלתנות הנמרצת שלו, היה חן פופולרי מאוד ואהוב על בני גילו. המחנכת של חן בארבע שנות לימודיו ב"בית ירח" כתבה: "...נפגשנו לראשונה בהגיעך לבית ירח. נער בן חמש עשרה, נמוך קומה, זוג עיניים מאירות, סקרניות ונבונות. הקרנת חביבות אין קץ, שובבות נעורים וחוש הומור שלעולם לא נגמר". בסיום לימודיו יצא לשנת שירות בקיבוץ מיצר. תמיד היה עסוק סביב החברים, מארגן טיולים, משחקי כדורגל, ביקורים אצל בני הכיתה שהתגייסו לפניו, מתעניין ושומר על קשר חם וחברי עם כולם.
"דרך החיים של חן היתה דרך הנתינה. תמיד ידע לתרום לחברה שסבבה אותו...", מספרת אמו. אחרי סיום לימודיו ב"בית ירח" התלבט חן אם להתקבל לחברות בכנרת. מספר אביו: "...חן שאל אותי מה דעתי, ואמרתי לו: אם אתה מתכוון להישאר בכנרת - התקבל לחברות בגיל שמונה עשרה, אם לא - זאת כבר ההחלטה שלך. חן התקבל לחברות, כי היה ברור לו, שהוא מתכוון לבנות את חייו בכנרת".
כאשר עמד לפני הגיוס, לא היה לו ספק לאן ילך. כמו אביו וכמו שני אחיו הגדולים, רצה גם הוא להמשיך את המסורת המשפחתית ולשרת בסיירת צנחנים. בשלהי נובמבר 1991 התגייס חן לצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים. המסלול והאימונים היו קשים מאוד ושוחקים, אך חן, שניחן בכוח הרצון, בתבונה ובחריצות, עמד בכל המשימות והיה ללוחם מן השורה, אחד מהצוות.
ביום כ' באדר תשנ"ד (2.3.1994), בעת שהיה בדרכו למשימה מבצעית בלבנון, התחשמל חן למוות, כאשר האנטנה של מכשיר הקשר שנשא על גבו פגעה בכבל מתח גבוה. חן הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקבוצת כנרת. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, שני אחים - רון וגל ואחות - אילת. חן הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר נפילתו.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "...חן עבר מסלול ארוך, מפרך ורצוף אתגרים מיום גיוסו, כמעט במשך שנתיים, במהלך הכשרתו כלוחם ביחידה, והמשיך כלוחם בצוות סמלים, עד יום מותו. בשירותו ביחידה נדרש לעבודה קשה, בה התמיד ושאף בעקשנות להיות בשורה המובילה של לוחמי הסיירת. חן יצר אווירה שמחה סביבו בצוות וביחידה ולעתים שיחק את הליצן, גם אם בתוכו פנימה היה אדם רציני. הקשר של חן ליחידה הוא קשר שהתחיל בבית - קשר משפחה חזק ביותר, דור שני של לוחם בסיירת הצנחנים".
בני משפחתו וקיבוצו הוציאו חוברת לזכרו.