"חיכינו למפגשים עמו מדי-שבוע, והוא לא איכזב מעולם. הוא דבק במשימה שהוטלה עליו ומילא אותה עד-תום. בפעולותיו השרה הוי מיוחד בין החברים; הצחוק האופייני והמדבק שלו סחף את כולנו. העיניים המאירות תמיד והחיוכים שקשה היה לעמוד בפניהם- הפכו את הנושא העיוני שעסקנו בו לדבר משני, וגם אם לא מיצינו אותו עד-תום- נהנינו והיינו מלאי חויות. לא-מעט בגללו הלכו רבים מאתנו לעבוד בענף שריכז- בננות. העבודה היתה קשה, אף-על-פי-כן חזרנו לחדרים מחייכים ומצפים ליום-עבודה חדש של שהייה במחיצתו. לפעמים אהבנו שינזוף בנו, כי נזיפותיו היו אבהיות ומלאות הומור. האמונה והאופטימיות שלו סחפו אותנו יותר מכול והוא לימד אותנו שאפשר לעשות הכול בשקט ובשלוה".