אלבום תמונות
שחר,
הפגישה הראשונה שלנו היתה לפני כ-4 שנים. אז אני חייל בקורס מכי"ם ואתה הסמ"פ האישי שלי.
מאז כבר נוצר הקשר ביננו שהיום לאחר נפילתך רק יתחזק עם משפחתך. אני זוכר כשבאת ושאלת אותי במהלך הקורס אם אני מכיר את חברך לסיירת שמתגורר בקרית גת - מקום מגוריי, וכשהתברר שכן הפכתי להיות איש הקשר בינכם במקרים רבים.
ואז כשנפגשו בבית ליד אני לפני ההכנה לקצינים ואתה לפני פתיחת פלוגה ד' - בתור מ"פ.
כשסיימתי קורס קצינים הייתי אחד המועמדים להיות מ"מ בפלוגת ראם - הפלוגה שלך. ואני עדיין צוער בבה"ד 1 אומר לך שאני רוצה להיות מ"מ במסייעת - אתה קיבלת את זה ואפילו לא ראיינת אותי.
וכאשר בחומת מגן הייתם סביב הקסבה ואני בפלוגת המסייעת קצת יותר בפנים, כל מפגש היית שואל אולי: 'אחי, מה קורה בפנים'?
ואח"כ כשמונתה להיות קמב"ץ החטיבה ולימים אני כקמב"ץ הגדוד משתפים פעולה במבצעים חטיבתיים ובעבודה היומיומית גם אז הקשר ביננו פשוט הלך והתחזק ככל שעבר הזמן.
אני זוכר את ההתלבטויות שלך אם לקבל את הפיקוד על הפלוגה המסייעת הלילה שישבנו בלשביה בזעורה ודיברנו על הפלוגה, השבת שעשית איתי בחושניה וגם שם דיברנו בעיקר על הפלוגה.
לא סתם נבחרת לקבל את הפיקוד על הפלוגה, גדולים ממני אומרים זאת, כאחד שמגיע מתוך הפלוגה ומסתכל בראיה לאחור, השינויים שהתחוללו בפלוגה בתקופה שלך לא קרו הרבה זמן לפניך, והכל בגלל האופי שלך, העוצמה ששידרת הנחישות, הרצון להצליח בהכל ולהיות הראשון בהכל.
אני זוכר ביום ספורט כששנינו מפי"ם בגדוד - אתה מ"פ המסייעת ואני מ"פ המבצעית מתווכחים כמו ילדים על תחרות ריצה ואתה אומר לי:
אחי, אחרי היום ספורט אנחנו חוזרים להיות חברים - אני היום רוצה לנצח.
שחר,
המשפט הזה כל כך אפיין אותך לאורך כל הדרך, בהשקעה, ביחס, ברצון להיות ראשון ולנצח בכל מפגש - ולא משנה נגד מי.
התקופה האחרונה בה שנינו מפי"ם בגדוד גרמה לנו למצוא את עצמנו בשעות לא שעות, בימים לא ימים ובזמנים לא זמנים מדברים על הפלוגה, הגדוד, המשפחה ולפעמים גם על הלימודים והעתיד.
כל כך חסר לי הדיבורים, הצחוקים, העצבים וכל שאר הדברים...
זכרונך לעד חקוק בתוכי, משפחתך היא כבר חלק ממשפחתנו לעולם תשאר שחר מ"פ המייסעת.