רס"ן שחר בן ישי ז"ל

אלבום תמונות

למשפחת בן ישי היקרה

שלום מדבר זיו ממרן חייל במחלקת הסיור תחת פיקודו של שחר אני לא יודע כיצד לנחם אתכם על אובדן כל כך יקר וכבד אבל אני משתתף בצערכם וחש את כאבכם יותר מכל.
לא הכרתי את שחר זמן רב כל כך רק 4 חודשים אבל בזמן קצר זה בילינו ביחד בחפ"ק שעות על גבי שעות תחילה היה דיסטנס ומתח הדדי עד שהוא נישבר ונתגלה מולי דמות להערצה ומודל לחיקוי אם בגלל אישיותו הצבאית ואם בגלל דמותו החזקה והמרשימה שתמיד שלווה ונראה כאילו שום דבר לא יכול לשבור את קור הרוח שהוא נמצא בו.
אני יושב עכשיו בחדר ומריץ את כל ה-48 שעות האחרונות שהיינו ביחד שלצערי היו גם האחרונות שלו. זה התחיל שחזר ביום שישי לקראת הצהריים ואמר לי לנקות את הסופה כי אנחנו צריכים להרוג מחבלים ושיש הרבה עבודה השבת ושחזר הוא אמר לי שככה סופית חפ"ק צריכה להיראות ונתן לי אגרוף.
לאחר מכן לקראת הערב יצאנו לסיור בשכם אני שחר, עמית (מ"מ מחלקת הסיור) ירון מש"ק, ובן חובש ניכנסנו לשכם לסייר הסיור היה מלווה בהמון צחוקים והווי שנימשכו עד השעות הקטנות של הלילה.
לאחר מכן נסענו לקבל מארב ואז נסענו לסיור מפקדים בבלטה! אני מבטיח לכם שפעלנו בדיוק כמו שציפה מאיתנו ליפעל אם משהו אחר היה נפצע וחילצנו אותו מהר ככל האפשר.
הטיפול הרפואי שהוא קיבל היה הטוב ביותר אך ללא הצלחה הייתי לידו בכל רגע נתון מתחילת האירוע ועד לסופו המר וכל הזמן צילצלו באוזניי משפטים שהיה אומר לי והבולט מכולם שממש צרם לי בכל הגוף היה: "ברגעים כאלו חשוב להיות חזק להרים את הראש ולהמשיך הלאה" והוא לא טעה אף לא במילה אחת.
אני כותב לכם את המכתב הזה גם כדי לפרוק עול שיושב עלי וגם כדי לתת לכם קצת ממה שעשה בשעותיו האחרונות.
איבדתי או יותר נכון איבדנו איש יקר מכל אך חשוב להמשיך ולחיות את החיים כי הם לא נעצרים וטוב שכך. אני רוצה לאחל לכם רק טוב בהמשך ולהביע את השתתפותי בצערכם.

זיו ממרן