אלבום תמונות
יש לי את הזכות לומר שלפחות 9 חודשים מחיי הייתי אני החבר הטוב ביותר של שחר והוא היה החבר הטוב ביותר שלי.
שחר הקטן והזריז שלא רואה "אף אחד ממטר" ותמיד המטרה מול עיניו.
כמו "הנסיך הקטן" באמת פגשתיו לראשונה בלב המדבר, ביום שמש בהיר
כך התחלנו את דרכנו ב'חמאם' החם, והמשכנו לתקופה ארוכה בחברון
קרובים אחד למשנהו
בכוך הקטן והתחוב, החדר הקטנטן והצפוף של שנינו, ושל מדינו המצחינים מזיעה, שהיוו את ריח החדר
את השיחות שלנו כשאנו שוכבים לעיתים כל אחד במיטתו, אחד מעל השני, במיטת הקומותיים שלנו
מידי פעם יושבים בשתיים בלילה ומעשנים איזה סיגר
לאחר איזה מעצר או איזה יום מוצלח
ואז היה אומר שחר "כמה בא לי עכשיו את האוכל של אמא שלי"
"וואו גבור אתה חייב לבוא אליי הביתה לטעום את האוכל של אמא שלי"
איך ניהל את חייו הצעירים כזאב בודד השואף לשלמות ומצויינות גם ברגעים הלחוצים והקשים וגם שהרגיז (חייב להודות שזה גם קרה) לא יכלתי שלא לחייך לשמע קריאת ה"גבוררררר" (שם משפחתי) שלו, שבאה לשבור את הרצינות לכמה רגעים קלים
יש לי את הזכות לומר שלפחות 9 חודשים מחיי הייתי אני החבר הטוב ביותר של שחר והוא היה החבר הטוב ביותר שלי.
חנה והמשפחה, נשארתי רק עם הזכרונות, המום וכואב כמוכם, ברק גבור
הנסיך הקטן / יונתן גפן
פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכן שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח
ואם אי פעם תגיעו לכאן
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה מעולם לא נשמע
בגלל החול הרך
והיה אם יופיע שם ילד אחד
שפניו שוחקות ושיער לו זהב
תדעו שזה הוא והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו
ואז תעשו עימי חסד קטן
כיתבו נא מהר לכל אימותינו
שירווח להן קצת ויפוג צערן
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח
פגשתי אותו בלב המדבר...
ברק גבור
סגן של שחר בחומת מגן