סמ"ר מורן כהן ז"ל

אלבום תמונות

מפקד יחידת הסיור: מורן יקירי, לוחם סיירת הצנחנים. אני ניצב כאן כמפקדך וכמפקד לוחמי היחס"ר ואלפי בוגרי סיירת הצנחנים. באנו כאן להרכין ראש, להזיל דמעה ולהפרד ממך, עלם יפה תואר שכמוך. אתמול הביאו את ליפשיץ למנוחות. נפלתם באותו הקרב ומאותו רגע נקשר גורלכם לעד.
אתה מורן נפגעת ראשון, ליפשיץ סייע בחילוצך, נפגע ונהרג. שלשום, אור ליום שלישי, נערך קרב הרואי מול מערך האויב בבינת ג‘בל. במהלך נסיון לשפר עמדות, נפגעת מאש צפופה שניתכה על הכח. מאותו רגע התחילו חבריך בקרב הקשה מכל - הקרב להציל את חייך. לחברייך אמרת, מורן, שאין בך פחד מלהפגע בקרב, דאגתך היחידה היתה איך זה ישפיע על אמך שכה אהבת. משפחת כהן היקרה: ניצה, שמוליק, רותם, אילון, עפרי וטל. אני ניצב כאן בלב כבד. יצאנו לקרב קשה ולא הצלחתי להשיב אליכם את מורן שכה אהבתם, אולם חיילי ואלוהים הם עדיי, שעשינו כל שניתן כדי לחלץ את מורן ולהצילו מפצעי המוות. לוחמי הסיירת, החה"ן וטייסי חיל האויר חירפו נפשם תחת אש אויב. חלקם נפגעו בנסיון להציל את מורן. משפחת כהן, כמשפחה של לוחמים, אתם מתחילים בקרב הקשה, של מציאת הכוחות להמשיך. אנחנו כאן אתכם, ואתכם נהיה תמיד. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

מפקד הצוות נתנאל: מומו אחי היקר. אני לא אספר עליך הרבה, ועל הטוּב הטבוע בך והצניעות, שהדהימו אותי כל פעם מחדש. אתה דאגת לכולם מסביב, חוץ מלעצמך. החיוך המפורסם, שאיכשהו תמיד נמצא עליך - על כל זה יספרו הרבה יותר טוב אחרים. אני אספר על הצורה שבה נפלת, כי בשעות הספורות האלה שם בבית הארור בבינת ג‘בל למדתי עליך יותר מאי פעם. שלשום בבוקר, כמה שניות לפני שיצאנו לריצה לכיוון הבית החדש, עמדתי ליד הדלת. בפעם הראשונה בשבועות האחרונים הייתי לחוץ. הסתכלתי על האנשים סביבי וזיהיתי אותך – רגוע, מרוכז, דרוך. קראתי לך ושאלתי אם אתה מוכן וסגור על המשימה. ענית לי שהכל בסדר.
אני מוביל טור ואתה נצמד אליי ומוביל את הטור השני. אמרת בחצי חיוך שבסך הכל צריך להגיע לבית. במהלך הריצה זיהית אותך מאט, לוודא שהצוות מאחורינו. כזה היית. אדם נורמלי לא עוצר כשמסביב שורקים כדורים. אבל אתה הרי לא היית אדם נורמלי. נפגעת בכניסה לבית, כמה מטרים לפני הדלת, אבל הרי צריך לעמוד במשימה, גם אם זה מצריך לעשות שני צעדים ואז ליפול. במשך שעות נאבקת כמו שרק אתה יודע להאבק. נלחמת כדי להשאר ער והצלחת. בצהריים הבנו שהדרך היחידה להציל אותך היא להביא אותך כמה שיותר מהר למסוק. תשאל אותי אם זה הגיוני להרים אלונקה ולעשות מסע של שעה, כשמסביב שורקים כדורים וארטילריה? כנראה שזה לא הגיוני, אבל כשאתה מסביב, מומו, הגיון הוא לא מה שמכריע. עושים את מה שצריך, כי זה מה שאתה היית עושה.
במשך שעה צעדו החברים הגיבורים שלך, כשמסביב לא מפסיק הירי. במשך חמש שעות יוני לא הוציא את האצבע מחור הכניסה גם כשאדם נורמלי היה רץ ותופס מחסה. ראיתי את אריאל חברך לצוות שפשוט לא ויתר. בשום מצב אחר טנק לא היה נכנס ללב ההתקפה וחוטף נ"ט, וכמוהו מסוק, אבל כשמדובר במומו, עושים מה שצריך, גם כשזה לא הגיוני. נוטים להגיד שכשאחד מאיתנו הולך, משהו מת בנו. אז משהו מת בנו מומו, אבל הרבה יותר חי בנו.
איבדנו ילד יפה תואר, מבניה היפים ביותר של הארץ, שידע כמו כולנו על מה הוא נלחם. צידקת המלחמה הזו היתה ברורה לך כמו לכולנו. חיית בשביל כלל ישראל ובשביל זה גם מתת. חז"ל מלמדים אותנו שבמקום שהרוגי מלכות עומדים אין בריה מסוגלת לעמוד, אז אתה מצטרף לקבוצת הרוגי המלכות בוני הארץ. אנו נמשיך הלאה כבר בזמן הקרוב. לא נחלשנו במאום. דמותך והזיכרון שלך ממלאים אותנו בתחושת שליחות. נמשיך להלחם ולהגן על הארץ הנפלאה הזו ארץ שמצמיחה אנשים כמוך, מומו. ולמשפחה הנפלאה שלך – לא נעזוב אתכם. אנחנו חייבים לכם הרבה. זכינ לחיות ולהלחם בעד אדם יפה ולוחם אמיץ. מומו, אני מצטער שלא הצלחתי להחזיר אותך בחיים הביתה, אבל שלם עם הידיעה שידעת אולי טוב מכולנו למה חשוב לעשות את הדברים. דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

חבריו לצוות: מורן, מומו. איך אפשר לדבר עליך כשאתה לא פה. עדיין לא מאמינים ולא מעכלים איך מאבדים חבר, בן, אח. מורן, היתה לנו הזכות להכיר בן אדם מיוחד כמוך. תמיד ראשון, תמיד עוזר, תמיד מתנדב, הלב הפועם של הצוות. מורן, איש יקר: תמיד היה חשוב לך, תמיד דאגת לאחרים - אם זה היה בקיבוץ, בבית, בשנת שרות או בשרות הקרבי. מורן, הצניעות והטוב לב הכל כך אופיניים, ילוו אותנו לנצח. נשלח לנו מלאך משמים שישמור עלינו. לא תמיד יוצא להכיר אדם מבין כמוך, מורן. לא לימדו אותנו להתמודד עם אבדן של איש יקר כל כך. מורן, לא סתם אומרים שלוקחים את הטובים ביותר. איך קטפו פרח יפה וטוב כמוך. ניצה, שמוליק, אילון, רותם, טל, עפרי: מהיום יש לכם עוד 28 ילדים חדשים שנמצאים איתכם, שלא תשכחו פרח יפה כמו מורן. משפחת כהן היקרה, אנחנו מחבקים אתכם אלינו. מורן, ראינו אותך מלא בהילה של טוב, כל כך יפה ושקט. האש שכבתה אצלך מבעירה אותנו. נמשיך ונילחם בשבילך המטרה שבה האמנת ונפלת. מורן, עכשיו תנוח. אנחנו שומרים עליך ותשמור אתה עלינו מלמעלה. ניצה ושמוליק, מהיום התווספה לנו עוד מטרה. לא ניתן שמורן יישכח. נזכור את כל הטוב שבך, שניתן וניחלק בין כולם. מורן, כל זמנך בעולם תרמת ועזרת, ומכאן אנחנו נמשיך בשבילך. נתת לכל אחד מאיתנו ולימדת אותנו שתמיד אפשר לעזור ולגרום טוב לאחר. מעיינות הטוב שבך זורמים אלינו עכשיו. לעולם לא תישכח. נשבעים לך. מורן אתה חסר לי, אתה כאן ואתה שם, ובכל זאת אתה פה חסר לי. צוות נתנאל.

יוסי ורדי ראש המועצה: ניצה שמוליק, רותם, אילון, עפרי וטל. משפחת כהן הענפה. חברי וחברות אשדות יעקב איחוד. אין מילים, אין ניחומים על אבדן הפרח, מורן. בנכם היקר מורן גדל בבית יוצר, בית ניצה ושמוליק, אשר שלח את אחיו הגדולים של מורן - והוא בעקבותיהם - למעולות שביחידות צה"ל, ללכת בראש ולהוביל אחריהם טורי לוחמים. ניצה, לווינו אותך במועצה בארבעת השבועות האחרונים, ואת מיטלטלת בין ידיעה לידיעה, לאות של קריאה ממורן שבלבנון. וכך יום רודף יום עד לידיעה המרה, הקשה והכואבת מכל: מורן נהרג. ניצה ושמוליק, משפחה יקרה. בית קהילת אשדות, תושבי המועצה ועובדי המועצה מחבקים אותכם אל ליבם. נהיה אתכם בכאבכם בימי מבחן אלו.ניצה שלנו, נמתין לך שתשובי אלינו לעבודתך- תפקידך במועצה, בחיבוק כואב ואוהב.

ערן כהן: מורן, מורני מומו. ילד יקר ויפה תואר שלנו. קרה לנו אסון נורא ואת הנעשה אין להשיב. אתה הלכת, ולעולם לא תשוב. אנו משפחה גדולה ומלוכדת, כל יכולה. אין דבר העומד בפני רצונה, ובכל זאת, את הפצע הזה לא נוכל לתקן. רצינו לגלגל את הסרט לאחור, בחזרה, לעשות בו מספר שינויים שישנו את מה שקרה.
לא מעכלים, מחכים שדבר- מה ישתנה שנתעורר מחלום הבלהות, שנגלה שהכל היה טעות אחת גדולה. אבל כל שעה שעוברת מזכירה יותר ויותר שיש מציאות חדשה.
לעד נתכנס לטיולים וחגיגות שונות ואתה לא תהיה שם. אתה פשוט תחסר דרך קבע. לעד נתאסף למפגשים שונים, וחבורת בני הדודים תחסר אותך: בן אח, בן, דוד אחיין, חבר שלנו.
אתה כל כך חסר לנו, וכולנו כאן לא מוצאים מנוח. אוחזים זה בזה ומחפשים נחמה. נוּח על משכבך בשלום וישמרו עליך מלאכי שמים. דמותך איתנו, לצידנו ולפנינו ללא הפסקה.


בני
כרוח רפאים
אלווה את בני לקרב
הוא יתכרבל
בתוך האפוד,
כשעיניו יבכו
חברים שאינם,
וזרועותיי השקופות
יחבקו כתפיים שמוטות
כי אין בידי לעצור כדורים.

סיליה קסטין (געש)