אלבום תמונות
כבר שבוע עבר מאז הספדנו אותך ונפרדנו בפעם האחרונה, ועדיין איננו מסוגלים או רוצים להכיר בזה שבאמת לא נראה אותך שוב.
אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים ביחד ומעלים זיכרונות, סיפורים וכל מיני דברים שקשורים בך. דברים שאמרת, דברים שחשבת ומי יודע אם אתה בעצמך ידעת שדברים אלו השפיעו עלינו כל כך הרבה וישארו חקוקים בזיכרוננו.
יום חמישי עמדנו כאן כולנו יחד חבוקים ובוכים מעל לתלולית הזאת, שאף אחד מאיתנו לא קולט מה היא טומנת, מזילים דמעה ועולים לאוטובוס להמשיך להתארגן.
אנחנו ב"פוריה", יש שמועות על הפסקת אש, אבל כולם נדבקו בפסימיות שהייתה לך, תמיד לצפות לגרוע, אמרת שכך לא נתאכזב. שיחות סתמיות רצות באוויר, חלק מנסים לצחוק, חלק מהלכים מהורהרים.
מוצ"ש בדרך למסוקים. אין אף אחד שיעיר ת'חברה שיתחילו לזוז ולהכין דיסקיות או לעמוד בטור ישר.
עולים למסוקים, יש שם מצלמות שמחפשות חיוך ביישן כשלך להראות לעורף שמול המקלטים, אך חיוך כשלך כבר אין, רק כמה חיוכים מאולצים.
נחתנו בשלום, מחפשים עמידה זקופה ואיתנה שתכווין אותנו לטור של כולם. נכנסים לעמדות, השיח מתיש, מנסים לשמור על מבצעיות, חוסכים באוכל ובמים, מנסים לחקות את הבחור הגדול שכבר לא איתנו.
ציר הביתה, כולם כבר חסרי סבלנות. מביטים קדימה אחורה, טור ארוך של לוחמים. אתה לא שם.
חוצים ת'גבול, ברוכים הבאים, נא להציג דרכונים. בטח זה היה משעשע אותך. שוב פלאשים, הפעם של חזרה, הלב חוזר לפעום כרגיל.
זוכר על המזח בגינוסר? עמדנו איתך מביטים בכנרת היפיפייה, חבר'ה שחו לעברנו. הצעתי שנפיל אותם למים וישר אור ניצת בעיניך, חיוך זדוני של אושר, השתעשענו שם כמו ילדים.
חזרנו לפה לתלולית, חצי ילדים חצי לוחמים, שאיבדו אח יקר ואהוב שהשאיר תהום עמוקה בליבם. עלם יפהפה שכולנו הבטנו בו תמיד בהערצה.
מומו שלנו. חלק מאיתנו הלך איתך אבל כל אחד מאיתנו נושא בתוכו משהו ממך לתמיד. אהבנו אותך, אוהבים ונאהב.
צוות נתנאל