היום מורן, אנחנו מציינים 30 יום בלעדייך
אני ואתה מומו, לא התראינו כבר תשעה חודשים,
זה תשעה חודשים שלא הרחנו אחד את השני
זה תשעה חודשים שלא חיבקנו אחד את השני
זה תשעה חודשים שלא נישקנו אחד את השני
ולא נעשה זאת עד יום מותי.
כמה חיכנו לפגישה אחרי כל כך הרבה זמן
כמה דברנו על זה,
אבל כשחזרתי הביתה מומו ונתתי לך נשיקה
אתה כבר ישנת.
בשיחה האחרונה שלנו,
אמרתי לך שתמיד תזכור ותדע שלא משנה איפה אתה ומה אתה עושה,
אנחנו תמיד איתך ולא משנה כמה אנחנו רחוקים אתה תמיד איתנו, בלב.
את זה אף כדור לא יכול לקחת לנו.
אחי, מאז שנלקחת מילים רבות מקבלות משמעות חדשה,
עצב , עצב עמוק שלא אזכה לחבק אותך שוב.
אובדן, אבד לי משהו שלא אמצה לעולם.
חוסר אונים, אני כל כך רוצה להחזיר את הזמן לאחור ולהציל אותך,
אבל אני לא יכול לעשות כלום.
וגעגוע, געגוע עצום ללא מענה.
אח צעיר, תמיד דאגנו לך, טיפלנו בך, יעצנו לך
כל כך אהבנו והתגאינו בך ואנחנו עדיין,
אבל עכשיו חמוד, אתה האח הגדול של כולנו,
אתה תכוון אותנו, תשמור עלינו ואתה תיתן לנו את הכוח לקום וללכת שוב.
בדבר אחד אני בטוח אח יקר, לא חסכנו ממך אהבה
ואתה לא חסכת מאתנו.
ילד יפה, פרח שלי אין לי תשובה לסיבה שהפרידו בינינו
אבל אני מנסה להתנחם בכך שזכיתי להיות אח לאוצר כמוך
ואתה זכית לחיות את חייך הקצרים במשפחה שכזו.
לא אפסיק לאהוב, לא אפסיק להתגעגע, ולא אשכח אותך לעולם.
טל