סמ"ר מורן כהן ז"ל

שלום אחי, זה שוב אני כותב לך פשוט כי אני לא יכול לכתוב עליך.
יש כאן קבר ועליו כתוב שמך, אני רואה, זה ממש מולי אבל אני לא באמת מבין.
אני רוצה לספר לך שמהתקופה הקצרה בלעדיך למדתי מה זה געגוע,
כל יום שעובר אני חווה את עוצמת הכאב.
לפני כן חשבתי שאני מכיר את התחושות, עכשיו ברור שלא הבנתי,
עד מותך שום דבר בחיי לא איבדתי.
כולם באים ומספרים על בן אדם מדהים.
מעריכים, אוהבים וכל מה שאומרים על האנשים הכי טובים.
אנחנו כבר לא מתרגשים ובטח שלא מופתעים,
רק יושבים ומנסים להתמודד עם הגעגועים.
אחי, אתה ודאי מבין שזה שובר כי געגוע מתעצם ככל שהזמן עובר.
אז למה בדיוק צריך לחכות? לאיזה מציאות כדאי לקוות?
טוב, אתה רואה יש לי רק שאלות ואני לא באמת מצפה ממך לתשובות.
מורן, אני בהחלט חושב שלא ניתן לכתוב על הכאב
הקליע שפגע בך כאילו נעצר לעולמים אצלי בלב.
אני מרגיש שהייתי שם איתך ברגעייך האחרונים,
המחשבות שלך צרובות בליבי לעולמים.
קיבלנו מתנה מושלמת ל 21 שנה
מבטיחים להמשיך כי זו משאלתך האחרונה.

עפרי
‏08/09/2006