תמונה של מורן - יום השנה השני
בבית יש תמונה שלך, איך שנכנסים מצד שמאל.
אל תדאג היא לא גדולה ואפילו מעט מוסתרת.
אני יודע שככה אתה מעדיף, לא למשוך תשומת לב מיותרת.
עם חיוך כזה לא צריך לתפוש מיקום כדי להשפיע,
עם עוצמה וטוב לב כמו שלך אפשר בשקט לכל מקום להגיע.
בתמונה אתה כבר לא מסמיק ממחמאות ולא נרטב מהדמעות.
בתמונה אתה תמיד מחייך, תמיד מרוצה,
כאילו שעדיין לא סיפרו לך מה קרה.
אחי, אתה יודע שזה סיוט, בעיקר אותם רגעים של הבנה
זה קורה בשנייה, פשוט מכירים בעובדה שאתה רק בתמונה.
הלב קופא, הגוף מתקשה, העיניים דומעות ויש תחושה של אובדן כוחות.
עשינו סרט, העלילה חושפת אותך מיוחד ואיכותי,
כנראה שכך יוצא סרט על מלאך אמיתי.
חבל רק שאתה לא כאן כדי לכעוס ולומר שזה לא לעניין.
כבר שנתיים עברו משיחת הטלפון באותו ליל ירח מלא
אני זוכר איך אבא חיפש את צירוף המילים
אני זוכר את השקט ואת תחושת חוסר האונים.
והנה שוב כינסנו ערב לכבודך, ערב בו כולם בוכים בגללך.
ואני מחכה שתחזור ותסביר בצניעות שכל זה מיותר,
תסלק את כולם תחייך ותגיד שהסיוט נגמר...
מורן, אני מאוד מקווה שאתה מסופק ממה שנשאר אחריך.
ראינו את אבא קורא קדיש בלי ליפול, הוא חזק, חיוני ומשרה בטחון.
אמא עובדת, מבשלת, מארחת ואתה בטח לא תאמין אבל לפעמים גם צוחקת.
אני מסתכל עליהם ומתמלא גאווה, ברור לי שכך גם אתה.
רותם מגדלת ילדים מדהימים שנותנים כוח ושמחת חיים.
ואנחנו, אילון טל ואני לא מצליחים להסביר אחד לשני כמה אתה חסר,
חולקים מחשבות, מפרשים חלומות אבל את תחושת המחנק זה לא משחרר.
רק אתה, מכולם, יכול להבין מה זה בשבילנו לאבד אח
אבל הצרה היא שלא פשוט לדבר עם מלאך.