מומו...
תראה איזו סיטואציה מחורבנת...בחלומות הכי גרועים שלי לא חלמתי שאעמוד כאן ואנסה לצייר את דמותך לכל מיני אנשים שבאים לחלוק לך כבוד... הרי זו משימה בלתי אפשרית לתאר אותך...ועוד בזמן עבר.... כל מה שיאמר כאן, יהיה סוג של ניסיון לא מספק לתאר את ההוויה שלך , את הטוב שבך ואת מה שהשארת אצל כל אחד מאיתנו...
מומו, אלוהים, כבר עברו שנתיים. שנתיים שאנחנו מתהלכים במסע מוזר... שום דבר לא כמו שהיה פעם... רק לפני שלושה שבועות נפגשנו כל הצוות אצל לוי... היית צריך לראות אותנו ... מטומטמים להפליא -כמו שהיינו תמיד...
אבל מה שהכי בולט מומו - זה החסרון שלך, מאז אותו יום נורא לפני שנתיים, אנחנו נמצאים במסע של חיפוש... מוצאים כל מיני תשובות זמניות וקטנות לשאלות כל כך גדולות. וממשיכים לחפש מומו, מחפשים אותך... באמת שאין לך מושג איזה חלל עצום השארת ...
מומו... מה שהפך אותך לכל כך מיוחד זה החוסן הנפשי העצום שהיה לך.. ומצד שני הרגישות הנדירה שהפגנת כלפי כל אדם שפגשת.
אני רוצה לספר סיפור קטן שיסביר יותר טוב למה אני מתכוון... במהלך אחד משבועות החי"ר שלנו בטירונות, הוקפצנו באמצע הלילה לנסיגה עם אלונקות. אני זוכר מומו, איך אני ואתה סחבנו את האלונקה ואחרי מספר לא מבוטל של קילומטרים שמשקל האלונקה קורע לנו את הכתף , התחילה לעבור בראשי המחשבה לבקש חילוף כדי לנוח מעט... הרי זה לא הגיוני ללכת כך במשך כל כך הרבה זמן עם משקל כה כבד על הגב... אני מרגיש שאני מתמוטט עוד רגע אם לא אנוח מעט. רגע לפני שאני צועק חילוף , אני מסתכל ימינה ורואה אותך מסתכל אלי... כל הפרצוף שלך מלא בזיעה מהולה בדמעות של סבל וכאב אבל אתה לא מוכן לבקש חילוף, לא מוציא הגה... אתה ממשיך לסבול בשביל שלצוות יהיה קל, בשביל שאחרים לא יסבלו... העוצמה הזאת ששידרת מומו, לא תעזוב אותי בחיים...
הייחודיות שלך הייתה הרצינות שהפגנת בכל מה שעשית..... אני אספר עוד סיפור קצר .. באחד משבועות הניווט בצפון, באחד הלילות הורידו אותנו בנק' התחלה שגויה.. מה שגרם לכל הצוות להתברבר פרט לאביה כמובן...
אתה מומו, ניווטת עם דורון באותו הלילה ואני ניווטתי יחד עם רז. כמובן שבמהלך לילה שלם הסתובבנו צוות שלם אבודים במרחבי שדות העמק .. ככל שהזמן עבר והלילה הפך שחור כך גברה גם העייפות... בשלב כלשהו אני ורז כבר איבדנו כל תקווה והבנו שאין לנו שום סיכוי להצליח למצוא את הנ.צ ועצרנו לנוח, למרות שבתדריכים שלפני כל ניווט נאמר במפורט שאסור לעצור אלא להמשיך ולחפש את הנ.צ. במהלך המנוחה אנחנו רואים לא רחוק מאיתנו זוג מנווט שפשוט הולך במעגלים ולא נח לרגע... אנחנו מתרוממים בכדי לראות מי זה - ומזהים. אתה הולך ראשון עם הצעדים הענקיים שלך, לא נח, לא מרפה, לא מוותר לעצמך למרות שהרגליים שורפות והלילה קר... ודורון משתרך מאחוריך בניסיונות שווא להדביק את קצב הליכתך... בשלב מסוים אני ורז ממשיכים ללכת ושוב רואים אתכם מרחוק.. ואתה, ממשיך בחיפושים הנצחיים שלך אחרי הנ.צ האבוד.. לא עוצר, לא נח -הרי אודי אמר לנו בתדריך שאסור...... כזה היית מומו... לא עוצר, לא נח, לא מוותר ובלי לשים לב משמש לכולנו דוגמא..הרגעים הקטנים האלו נצרבו בי ובכולנו, ולצערי זה מה שנשאר ממך ... רק זכרונות טובים... והמון תחושת פספוס.....
אני זוכר איך סיפרת לי שאין דבר שאתה יותר אוהב מאשר הארוחות המשפחתיות בלילות שישי...
המשפחה הייתה לך ערך עליון. מאז שהלכת מומו אני מרגיש שהצוואה הכי גדולה שלך היא שנדאג למשפחה שלך ולאמא שלך שכל כך אהבת... אני מקווה שאתה מסתכל עלינו מלמעלה ורואה שאנחנו משתדלים לבוא לבקר, לעזור, לתמוך ולמלא את החלל העצום שהשארת...
משפחה יקרה - הקשר בינינו הוא קשר דם... תמיד לצדכם... תמיד איתכם....
אני אוהב אותך מומו ...
אף פעם לא נשכח!
צוות מרץ 05