לְמָסָּעם הַאַחֲרוֹן יֵצְאוּ חַיָּלִים
נִשָּׂאִים בְּרֹאשׁ מַסָּע אֲבֵלִים,
לַחֲצִי הַתֹּרֶן אָז יוּרְדוּ הַדְּגָלִים.
עַל כִּתְפֵי רֵעֵיהֶם, אֲחֵיהֶם לַנֶשֶּׁק
עֵינֵיהֶם יְבֵשׁוֹת אַךְ גְּרוֹנָם מִשְׁתַּנֵּק
בּוֹ גּוּשׁ כְּאֵב וּדְמָעוֹת, תָּקוּעַ, חוֹנֵק.
נִצָּבִים הֵם אִלְּמִים מוּל הוֹרִים שַׁכּוּלִים
אֵין מִלִּים בְּפִיהֶם, וּכְמוֹ מִתְנַצְּלִים
עַל שׁוּבָם בְּשָׁלוֹם מִגֵּיא הַצְּלָלִים.
זוֹ אֶרֶץ, לִשְׁלוֹמָהּ בָּנֶיהָ עוֹרְגִים
וְהִיא טֶרֶם שָׂבְעָה מִתֵּת לַהוֹרְגִים
עַל מִזְבְּחָהּ אוֹהֲבֶיהָ, לֹא בָּנִּים חוֹרְגִים.
אֶרֶץ מֻבְטַחַת זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה הַבְטָחוֹת שֶׁאֵין בָּן מַמָּשׁ
רַק הַדָּם בָּהּ נִגַּר כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ
וְנִסְפַּג לְאִטּוֹ בְּמַצָּע הַקַּשׁ.
ראובן עזריאלי