יובליקה, אהובה שלנו, שלי,
כשנולדת, עשית זאת במהירות ומאז טרפת את החיים בהנאה ובהצלחה רבה. הגוף שלי עדיין זוכר את יציאתך לעולם. מרגע שיצאת ידעת מה את רוצה, ודאגת גם שהסביבה תדע. תינוקת מושלמת. אוכלת טוב, ישנה טוב. תמיד היית ברורה ברצונותיך. דעתנית מבטן וּלידה. בגיל שנה ומספר חודשים החלטת שאת לא צריכה טיטול ואחרי שבוע שבו הורדת לעצמך את הטיטול בכל הזדמנות, המטפלות החליטו שהן מסכימות לגמילה שנכפתה עליהן.
בגן רצית להחליט לבד על הבגדים שאת לובשת. כל בוקר בחרת בגדים בלי שום קשר להתאמה של הצבעים או מזג האוויר, וכך יצאת מהבית. המטפלות היו שואלות אותי מה קורה עם התאמת הבגדים שלי ואני הייתי צריכה להסביר שאת בוחרת לבד בגדים ואין לי סיכוי להשפיע בעניין. לפני חודש בערך, ישבנו והסתכלנו באלבומי התמונות ושאלת אותי, למה אני לבושה כל כך נורא? איך הלבשתי אותך כל כך לא יפה? ואני עניתי שלא הייתה לי שום יכולת להשפיע בעניין, כי את החלטת.
כשהגיע זמנך לעלות לכיתה א', אורית הגננת, זכרה לברכה, אמרה שהיא לא יודעת איך הן יסתדרו בלעדייך ושצריך להוסיף מטפלת בגן. בבית הספר הצטיינת מכיתה א ועד י"ב. הצטיינת בלימודים ועוד יותר חשוב הצטיינת בהתנהגותך, ביחסך לאנשים סביבך. בכל הברכות הברכות שקיבלת לאורך השנים כתוב כמה את טובה אל חברייך וכמה שאת עוזרת לכולם. לא היה צריך לבקש ממך או ללמד אותך את זה. את ידעת להתבונן ולהבין מי צריך? מה צריך? ואיך צריך?. אף פעם לא היינו צריכים להכין לך את התיק, גם לא לטיולים. ידעת לארגן לבד את הכול. בכיתה ו' החלטת שאת צמחונית. הרבה לפני שזה היה באופנה.
בבית ירח פרחת. היית במרכז העניינים הלימודיים והחברתיים. אהובת המורות והמורים. את הלימודים עשית בהליכה, בקלות. לא היית צריכה להשקיע מאוד כדי לקבל ציונים גבוהים מאוד.מהתלמידות המעצבנות האלה שלא בטוחות בעצמן אחרי המבחן ואז מקבלות 98 או 94. הובלת בכול. שיחקת כדור עף ושאפת להישגיים הכי טובים. בשיעורי ספורט במדידות היית תחרותית מאוד בכל. היה לך חשוב להיות מובילה. מהציונים בביה"ס ועד חי צומח דומם או רמי קוב. תמיד ניצחת, ואם קרה אחרת, אוי למי שמנצח אותך. את היית ממשיכה לנסות לתקן זאת מייד, ברבק. היית חריגה בדעותייך הפוליטיות. שמאלנית מוצהרת בלי פחד בין ימניים רבים בשכבה. בכלל לא עניין אותך לחץ חברתי. חשבת ופעלת לפי דעותייך המגובשות והעצמאיות. אוי למי שניסה להתווכח. היית מתישה אותו בנימוקייך הטובים עד שהוא היה נכנע מנטאלית ופיזית.
מכיתה י' עבדת ברפת. היה לך חשוב להיות עצמאית כלכלית. פמיניסטית. התעקשת לממן את הנסיעה לפולין, את רישיון הנהיגה שלך והרבה מהקניות שלך. אף אחד לא ביקש זאת ממך, אנחנו רצינו לממן את זה, אבל לך זה היה מאוד חשוב והתעקשת על כך. בתור צמחונית היה לך קשה עם העבודה ברפת. תמיד אמרת לי שלפחות את יודעת שכשאת עובדת את יודעת שנוהגים בפרות ובעגלות באהבה וכבוד.
סיימת את בית הספר בשמחה, באהבה ובהצטיינות.
התוכנית להמשך כבר הייתה מוכנה. סדורה ומוכנה.
התנדבת לשנת שירות משמעותית ביותר בפנמית "שבילים", במכללת רופין. אני התנגדתי שתעשי את שנת השירות שם. רציתי לגונן עליך. אמרתי לך בשביל מה את צריכה להכיר מציאות כזו קשה, לחוות חוויות קשות כאלה. את התעקשת והכנעת אותי. אמרת לי: אמא, משהוא צריך לעזור לנוער כזה. אני יכולה לעזור להם ולתת ממני באופן משמעותי. גם שם עשית חיל. התמודדת עם מצבים ממש קשים גם עבור מבוגרים ויכולת לזה. שוב הוכחת שאת יכולה לכל.
בצה"ל זיהו ישר שלפניהם בחורה רצינית ביותר ונבחרת לסיירת של בית הספר לשליטה ובקרה. תחילה כמדריכה של חיל רפואה. הציעו לך לצאת לקורס קצינות. היית בעניין וסיימת את שלב ההכנה לקורס. משהו לא היה שלם בך לגבי הקורס ואחרי התלבטות והתייעצות עם כל החברות ואיתנו ויתרת על קורס. הרגשת שזה לא נכון לך. שזו אחריות שאת לא רוצה לקחת. בחיים לא ראיתי אותך מתלבטת כל כך על משהו כמו שהתלבטת בעניין הזה. לא רצית לאכזב אחרים, אבל גם לא רצית לאכזב את עצמך. אחרי התלבטות רבה מאוד שיתפת את יניר והודעת כי לא תצאי לקורס. היית נאמנה לעצמך ולערכים שלך. מיד הציעו לך תפקיד משמעותי בבית הספר והחיים חזרו למסלול השמח שלך. היית רס"פית הדרכות של ביה"ס ובתפקידך האחרון פיקדת על מדריכות מלכ"א. היה לך טוב בשירות. נהנית מהתפקיד שלך והרגשנו שגם ממך מרוצים מאוד. בינואר קיבלת תעודת הצטיינות. בחופשות מהצבא ניסית להסביר לנו על מעשייך ואנחנו הקשבנו, הערכנו ולא ממש הבנו את גודל תפקידך. יכול להיות שזה קשור לשימוש הרב בראשי תיבות תוך כדי ההסבר. התעצבנת שאנחנו לא זוכרים את המשמעות של ראשי התיבות: מטמ"צ, נע"ת, מפג"ד, נוה"ק, ניהו"ק, צי"ד, רמ"מ, בקרת תמ"ך, מר"מ.
את תמיד ידעת מה את רוצה לעשות,מה את עושה ומה תעשי. כבר היו לך מספר תוכניות להמשך הדרך, כשתשתחררי. לימודים, טיול בנות, עבודה באלביט. אפילו חשבת להתחיל למוד קורס אקדמי תוך כדי שירות.
יובליקה שלנו, ביום שני, בארבעה במאי, בשעה שלוש החיים שלנו השתנו, התרסקו. טוויסט בעלילה של משפחתנו. כבר חודש עבר מאז הבשורה הנוראה ביום שני בשעה שלוש אחה"צ. מאז אנחנו מנסים להבין מה קרה לך, יובליקה. איך יכול להיות שאת כבר אינך? כל כך צעירה, כל כך שמחה, כל כך מוכשרת, כל כך אהובה, כל כך הרבה מהכול...כל כך הרבה תוכניות שלא יתממשו. כל כך הרבה חוויות שלא יקרו. כל כך הרבה נחת ממך שאנחנו מפסידים ונפסיד.
שלושה ימים לפני הבשורה האכזרית חלמתי שאנחנו ביחד. הולכות למצוא שמלת כלה עבורך. החלום היה נהדר ונעים. היינו מאושרות יחד. התעוררתי מהשינה בהרגשה כל כך טובה. היה לנו כייף ביחד והיינו קרובות אחת לשנייה מאוד. אחד האירועים המרגשים עבור אמא ובת. לא הספקתי לדבר איתך על החלום. לא הספקתי לומר לך מספיק כמה אני אוהבת אותך, כמה אני מעריכה אותך, כמה אני גאה בך וכמה אני מעריצה אותך. את החוזק שלך, את החוכמה שלך. היו בך מעלות רבות, יקירתי. חוכמת לימודים, חוכמת כפיים, חוכמה להתבונן באנשים ולהבין אותם ולדעת לעזור להם. נגעת בכל כך הרבה אנשים. ידעת הרבה יותר טוב ממני לתת לכל אדם הרגשה טובה, ידעת לתמוך ולרומם אנשים צעירים ואנשים מבוגרים ממך ומנוסים ממך. כל מי שהיה בקשר איתך הרגיש שהוא חשוב לך.
יובליקה, כל כך הרבה אנשים עצובים מאז שאת לא איתנו. אף אחד לא מבין מה קרה לאוהבת החיים עם האנרגיות הבלתי נגמרות. איך יכול להיות שאת אינך יותר ויש עוד הרבה תכנונים שרקמת ועוד לא מימשת? אני רוצה שנמשיך להתווכח על המקום בספה לשנצ בשישי, על התשבץ בעיתון, על הבלגן בחדר ועל הכלים שנשארים בתיק ומתמלאים בעובש. אני רוצה להתעצבן על כל התיקים שאת משאירה מהים ומכל הבילויים הרבים שעשית בכל שבת, על כל בגדי הים שקנית אני רוצה שתכעסי עליי שאני לא מבינה או לא זוכרת כל מיני דברים, אני רוצה שתחזרי... כל כך רוצה שתחזרי ותגידי שזה לא אמיתי או רק שתגידי לי מה קרה לך, ילדתי.
זה לא הולך לקרות ואנחנו צריכים להסתדר בלעדייך. יובלי, אני לא יודעת איך לעשות את זה ואם היית פה היית אומרת לי אמא, קצת איתנות! מצאי פתרון!
הבור נורא עמוק, החלל גדול ומכאיב כל כך. הלב שלי נשרף, מתכווץ ולא רוצה להתרחב. הלב שלי צועק, צורח וזועק, את שומעת? הכאב כל כך קשה ובלתי אפשרי. איזה דבר זה? מה זה הדבר הזה?
סבא אברהם, סבא רפי ודודה דינה, השגיחו על יובליקה שלנו האהובה, שם בעולם המתים.
אוהבים
אמא ואבא, סתיו,דורון וטמיר