הסורים פרצו לראשונה לכיוון שני מוקדים: פיתחת קונייטרה ופיתחת רפיד. ההבקעה העיקרית לבסוף התפתחה באזור פיתחת רפיד. זאת בשל המבנה הטופוגרפי של הרמה, השטח הדרומי המישורי יותר מהצפון ההררי בעל צירי התנועה המועטים, נוח ללחימה וממנו נפתחים צירי תנועה לכל הרמה.
הכוח הסורי היווה עוצמה מאיימת, היקף הכוחות שהטיל האויב למערכה היה מחוץ לכל יחס צפוי. כ- 900 טנקים בקו הראשון ומאחוריהם עוד עתודות טנקים נוספות של כ- 600 טנקים. טנקים סורים שפרצו בין הכוחות הישראלים בפיתחת רפיד, הגיעו לדרך הנפט, חצו לכיוון מערב. קווי ההגנה הדרומיים החלו להתפרץ וכוחות סורים חדרו לרמה"ג.
הסורים ידעו לפני פרוץ הקרבות מהו היקף הכוחות הישראליים ברמה, ממערב לתעלת נ"ט (רוחב 4.5 מ') לא היה קו הגנה ישראלי נוסף עד לירדן. הישובים הישראליים ברמה היו חסרי חשיבות צבאית. הסורים חזו השמדה מוחלטת ומהירה עד ל10\8 בבוקר של כוחות האויב וכאמור צוידו באמצעי לחימה ללוחמת לילה. הפיקוד הסורי הורה לוודא רצף התקפה ביום וגם בלילה.
בפריצה שלאורך הקו השיגו הסורים הצלחה ראשונית, נגד הכוחות הישראליים המועטים, והצליחו להגיע עד לצומת חושנייה. הפיקוד הסורי מיקד את מאמציו בדרום הרמה, חטיבת שיריון סורית ביצעה את ההבקעה. חטיבת שיריון סורית נוספת (מאותה דיביזיה) ניצלה את ההצלחה.
לאחר אבחון מוקדי המאמץ של האויב נתברר, כי הם ממוקמים באזור כודנה-נעים לעבר חושניה, נעים ב"דרך הנפט", וכוח נע לכיוון תל-א-סאקי ורמת מגשימים.
גדוד 53 היה פרוס לאורך מוצבים מקונייטרה לרמת מגשימים, ואילו גדוד 74 בתחילת הקרבות ישב בגזרה הצפונית ועם הצטרפות חטיבה 7 לגזרה הועבר הגדוד תחת פיקוד חטיבה 7. בגזרה הדרומית פעל גדוד 82 מחטיבה 7.
60 הטנקים של "ברק" עמדו בתחילת המערכה בפני הגל הראשון של טנקים סורים (600 במספר), במשך הלילה לחמה החטיבה והשמידה מאות טנקי אויב. אך לאט התפתח מצב של שחיקה, לא היו יותר עתודות, הלחץ גבר והורגש מחסור בתחמושת. המפקדה שמוקמה קודם לכן בנפח קודמה כעת לכיוון החזית, המח"ט- אל"מ בן שוהם, ביקש להגיע בתנועה על דרך הנפט לכיוון ג'וחדר בהאמינו כי משם יטיב לשלוט בקרב.