אלבום תמונות
.... וכך שרכנו על פסגות ההרים בואכה בית לחם - כשהמייסר על הגב - והמצלמה דרוכה ביד....
ליד המעין הבהלנו כלב מגודל ומגושם מרבצו. החל מסתלק כשזנבו בין רגליו...
נטלתי רובי ופגעתי בו ממרחק..
מצויין... פגעת. הוא גוסס. גמור איתו...
כאשר נדמו היריות ויללותיו של הכלב - חייך אלי.
"ראית? הוא ידע שהוא הולך למות, הפחד הזה בעיניו, ראית כעצד קפל את זנבו בין רגליו וברח, הפחדן העלוב...
למטה ב"טרסה" השלישית החלו בוקעות יללותיהם של מספר גורי כלבים שמתגלגלים היו באורה של חמה...
דרכתי את רובי וצלפתי - לא כלום. שנית דרכתי - לא כלום. שלישית...
"הנה להם" - אמר - "הרי גורים אלה, הסתכל בהם, בכלל לא ירגישו ביריות, הרי בטוחים הם כי חיים הם ושיחיו ושלעולם יהיו מתגלגלים באורה של חמה... לא, לא תפגע בהם, - כאלה אינם נפגעים לעולם..."
נטלתי רובי על השכם והמשכתי דרכי בעקבותיו כשהמצלמה מתדפקת. לצדי חסרת אונים ועלובה - וכי כיצד יכולה זו להנציח מעמד זה שלו...
... תומך היה בזרועי כשהורידוני מהמכונית והובילוני תוך כתלי בית החולים.
המראות מטושטשים היו סביבי. הרגשתי רק את הכאב צובט בבטני.
וכשהשכיבוני וכיסוני היטב ועמדו להיפרד מעלי קרב ושח לי: "היה בריא... להתראות..." וחייך.
"כן", אמרתי לו..., "יהיה בסדר"
לא - אז לא האמנתי כי עלי להחזיר ולאמר לו אותם דברים עצמם... וכי מי האמין שאמנון....
כיצד היה חוזר ואומר? - איך שזורקים את החתול תמיד יפול על רגליו...
ומוסיף: לאן ששולחים את הסייר, תמיד יחזור לבסיסו...
ואמנון לא חזר לבסיסו.
רומי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח