מה שהבדיל את אמנון משאר החבריה, היה לא רק זה שהוא היה בחור זקוף וחביב, מסביר פנים לכל איש, ומשרה על סביבתו רוח של לבביות וטוב לב. היו אלה תכונות חיצוניות לכאורה, שקל היה לעמוד עליהן, אולם לא אלו היוו את מהותו הממשית. בחור זה נבדל מכולנו ברצינות המצפונית שלו, בשאיפה לנתח ולתהות על קנקן התופעות החברתיות והאנושיות הנקרות בדרכו, בחשפו את האמת לאמיתה, ואת הצדק המוחלט. לעתים קרובות הגיע בחיפושיו אלה לידי אכזריות כלפי אחרים וביחוד כלפי עצמו. שום אדם ושום דעה לא היו מכובדים מדי בעיניו כשהיה צריך להתוכח על ענין שהיה משוכנע בצדקתו.
היתה לו לאמנון מדה רבה מאד של בקורת עצמית, ובכל מעשה שניסה לעשותו, היה שואל את עצמו, אם אין הדבר נוגד למצפונו ולהכרתו, ולאותם צדק ויושר שהוא חיפש כל ימיו. לכן תמיד העמיד את עצמו במקום הקשה ביותר והנזקק ביותר גם בחברה וגם בגיוס. כאשר התגייס לצבא הבריטי, הלך בכוונה לאותה יחידה ובה לחיל הרגלים, שהיה צפוי לה תפקיד קשה ביותר. וכאשר פרצה המלחמה בארץ, חשב שאין יותר מקומו בקבוצה, אלא קם והתגייס לפלמ"ח דוקא, מפני שידע כי צפויות לו שם סכנות ותלאות רבות יותר מאשר ביחידות אחרות.
זוכר אני את אמנון, כשבא לקבוצה, רענן ומלא מרץ והתלהבות. הוא היה אז בן 17, כמעט ילד במראהו, אולם בוגר במחשבותיו ובעבודתו. חדשיו הראשונים עברו עליו בעבודה באשדות יעקב. עבדנו אז יחד, וכבר אז חבבתיו בשל כנותו וטוב לבו, שלא נפגעו עדיין בנסיונות החיים. כשחזרתי לקבוצה לאחר שנה וחצי, עבד אמנון בעדר הצאן, הפך להיות יותר רציני ומיושב. עבודת הצאן גורמת לעייפות ולהתבדלות מהחברה, אולם דבר זה לא השפיע על מזגו ותכונותיו, הוא נשאר אותו אמנון החביב והנמרץ. בחרתי בו לשכן בחדרי ובמהרה התידדנו ונעשינו קרובים זה לזה מאוד. אותו קיץ היו כל מאמצינו מכוונים לצבור לנו חופש כדי לערוך טיולים. ערכנו שלושה טיולים לגליל ולעמק, אשר שייכים לזכרונותי היפים ביותר מהשנים ההן. אמנון אהב את ארץ ישראל וביחוד את הריה, היה שמח לכל תופעה שבחיי הצמחים, בעלי החיים ומראות הנוף. במשך אותם החדשים הרבינו לשוחח בעניני החברה והמשק, והפליאה אותי ראיתו החדה ועומק מחשבתו על כל הסובב אותו. הרבינו לשוחח על בעיות הקבוצה והמשק ארוכות וקצרות בערבים לפני שכבנו לישון. בסתיו 1944 התגייס לצבא הבריטי, והגיע עם הבריגדה למצרים, לארצות השפלה ולצרפת. בהיותו בצבא למד להעריך כמה יקרה לו א"י, הקבוצה ו"הפינה הקטנה של ירדן וכנרת". הוא כתב מכתבים מלאי געגועים ושאל לכל פרט מהנעשה במשק ובקבוצה. חלק מחופשתו הגדולה בילה בעבודה בקבוצה ואת החלק השני הקדיש לטיול לגליל העליון. במשך שנה וחצי של היותו חייל התבגר וקנה לו ניסיון רב. בחזרו מהצבא קבל עלעצמו את ענף המספוא ועבד בו מתוך מסירות ושקידה עד יום התגיסותו לפלמ"ח.
בן 23 היה במותו. אחד הרבים שבדמם קמה מדינתנו.
רפאל
מתוך "לשבעה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח