מה נתנה לנו הגלות
על הצדדים השליליים של הגלות אין צורך להאריך את הדבור. "בגולה שבי ילכו", מאז ומתמיד היה זה אחד העונשים החמורים ביותר מבחינה גשמית. במלה "גולה" רואה היהודי לנגד עיניו פרעות, הרג ודם. ואף אחנו בארץ, שלא טעמנו טעם גלות, די לנו להסתכל באותן הדמויות המנוונות הנמלטות הנה יום-יום מן התופת של הגלות.
אך לא הגוף בלבד מתנוון בגלות; הגלות מדלדלת את רוח העם. כיוון שאין העם צמוד לקרקע ועובד אדמתו, הריהו נודד, ובדמות זו של נודד מוכה אנו רואים תמיד את "היהודי הנצחי".
ואולם אין רע בלי טוב. ואחרי שנתבונן בגלות יפה יפה ייתכן, כי נבוא לידי מסקנה, שזכותה גדולה מחובתה: אולי מגוחך יהיה לומר שהגלות מבצר היא לנו, אבל כך הוא לאמיתו של דבר. פיזורנו היה לטובתנו, כי לו ישבנו בארצנו, כי אז היה כל הוני או וונדלי, או אפילו היטלר, יכול לשים קץ לנו, כמו שקרה להרבה עמים, ואולי גם בריאים מאתנו. וזכורים לי אותם "ימי אל-עלמין" כשכל יהודי "נאמן" היה מוכן ומזומן לצאת שוב לגלות. אז אמנם ניצלנו, אבל לולא כן היינו שוב צריכים להיות אסירי-תודה לגלות.
והגלות היא לא רק חומה לזעזועים מבחוץ, אלא גם מסגרת המגבשת את העם ומאחדת אותו. ודוגמאות לכך יש לאין ספור. ישבנו על אדמתנו, שכחנו את תרבותנו וסכנת-התבוללות נשקפה לנו; באה גלות והצילה אותנו. וכיון ש"גלות" פירושה גזירות הרי נוכיח שרק הודות לגזירות בכל הדורות אנו קיימים, כי לולא גזירות אנטיוכוס, דרך משל, לא קם החשמונאי, ולולא משפט דרייפוס לא קם הרצל.
ולא רק שהגלות מגבשת אותנו בתור עם, אלא שהיא גם מוחה את הניגודים הפנימיים שבינינו. בעיית-הקיום מאחדת את כל הפרטים, וראינו עד היכן הגיעה מידת-האחוה בין אותם האומללים בפולין שהלכו לקראת מוות. וכיון שהיהודי היה נדכא, עבד לעבדים, הרי היה מוכרח למצוא לו נחמה במשהו אחר, ונחמה זו היתה "אתה בחרתנו". ואין לנו לתמוה על כך ולראות בכך איזה ייחוס יהודי מיוחד. זה היה רק שיקוי שנתן לסובלים כוח לקרוא גם מעל לגרדום: "אנו נאריך ימים מכם".
הגלות היא גם כור-הברזל לנו. ביסורי-גיהנום כאלה יכולים לעמוד לבלי חת החזקים ברוחם. ואם אחרי ככלות הכל נמצאו עוד אנשים שהעזו לחשוב אפילו על תקומה, הרי אלה נותנים לנו יסוד לקוות שיצליחו בהשגת מטרתם, ורק הם מסוגלים לומר: אין דבר העומד בפני הרצון.
וגם לתרבותנו הביאה הגלות תועלת. כשם שמסעי-הצלב הביאו לידי תחייתה של תרבות אירופה החשכה, כן הביאה הגלות לפריחת תרבותנו, כל ספרותנו היא גלותית, ובכל תקופה שעול הגלות הוקל מעל צוואר העם החלה גם תרבותו לפרוח. כך אנו רואים בימי הערבים שבספרד ובימי האמנסיפציה במערב. אבל גם פה יש הבדל. בספרד שאבנו מן הערבים ומיזגנו את מימיהם בשלנו: יצרנו ספרות יהודית חדשה. אבל במערב לקחנו הכל מן הגויים ויצרנו ספרות זרה, ואם אנו נמצאים שוב בארצנו, ולו גם במיעוט, ובכל זאת שקולים כנגד שכנינו הרבים, הרי יש לנו להודות על כך רק לתרבות המפותחת שהבאנו מן הגולה.
והשפעת התרבויות היתה לא רק חד-צדדית. גלותנו הביאה אושר לאנושות כולה. והרי הנצרות והאיסלם הסתעפו מן היהדות! הנצרות התפשטה על ידי היהודים הגולים, ועקרונות האיסלם הגיעו לערבים על ידי היהודים שישבו בתוכם.
אולי לא אגזים באמרי, כי לולא הגלות מי יודע, אם חשיבותנו כיום היתה גדולה מזו של עובדי-האש הפרסיים ברמת אירן?
חיבור בגימנסיה העברית
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.