גבוה היה ותמיר. שחור עינים ובלורית. שקט ומתבודד בפינתו. בגדולות לא הלך; ראה בעבודתו בירקנות את מלוא עולמו. מחמיר היה עם עצמו ועם זולתו. היה בפלוגת-החלוץ של קבוצת אלומות, שיצאה להכשיר ולקומם את חוות ביתניה תחתית. נשא שנים בעול של פלוגה קטנה, בחוסר כל, ללא כלים וחמרי עבודה, בתנאי דיור איומים, בכלכלה בלתי מסודרת, בים של בוץ כל החורף; והוא, יוסי, הצעיר בחבריה, נותן חלקו, כטובים שבחברים, ללא מרירות וללא התאוננות, כוותיק וכמנוסה מאז ומעולם.
יוסי קראנו לו, ולא משום שקטן היה, חלילה. גבוה משכמו ומעלה היה. אולם חיבבנוהו על שום צעירותו והתמסרותו ומאוד הצטערנו כשעבר לרמות השבים לעזרת הוריו. כל הימים חשבנו: הנה יחזור, וישוב להיות אותו יוסי הירקן, החרוץ והעליז והחבר הטוב. אבל הוא לא חזר; עול אחר נטל על כתפיו הרחבות, וידו רב לו בקרבות. עד שנפל בהסתערות על עמדות האויב בחזית כפר סבא, והוא בראשוני המסתערים.
מ-ף
(מתוך "לשבעה", ספר הזכרון של קבוצת "אלומות")