על חטא...
הגברת והאדון וולף אכלו את ארוחת הערב. הגברת וולף נאנחה ואמרה: "שוב לא בא קורט לארוחת הערב! לא היינו צריכים להרשות לו להיספח לתנועה הציונית הזאת. בכל יום יש לו ענין חדש: שלשום היתה לו ישיבה, אתמול הלך לטיול והיום הלך ל'פעולה'."
- "אני אמרתי מיד שאין להרשות לו להיכנס לתנועה הזאת" - אמר האדון וולף - "הלא יש תנועות אחרות בגרמניה, ולמה בחר לו דוקא באגודה הזאת?" - "הלא תדע", - אמרה הגברת וולף, - "כי כיום נכנסה רוח שטות בנוער שלנו, והכל אומרים: לעלות ל'פלשתינה'."
נשמעה דפיקה בדלת, וקורט נכנס, ובידו חבילה. "תסלחו לי על שאיחרתי" - פנה קורט להוריו - "היה לנו לסדר דבר חשוב מאוד בעניין הקרן הקיימת לישראל. בחרו בועד לפעולות הקהן הקיימת, ועלי הטילו את התפקיד לבקר בבתים שברחובנו ולחלק קופסאות, וגם אתם תקבלו קופסה".
"איזה שגעון חדש!" - התרעמה האם - "הרי יצחקו לנו". אחרי מלחמת דברים בין הבן ובין ההורים, הרשו לו סוף סוף לתלות את הקופסה בחדרו.
עברו שש שנים. משפחת וולף יושבת על סיפון אניה ההולכת לארץ. פני הכל מביעים עצב ויאוש. אין האדון וולף יודע מסה יתפרנס בארץ-ישראל. "אולי נוכל לקבל אדמה מהקרן הקיימת" - אמר קורט - "אבל מה תענו כשישאלו אתכם, מה פעלתם לטובת הקרן הקיימת?"
"עתה ידעתי כי צדקת, בני" - נאנח האב ואמר - "ואולי בזכותך, בזכות עבודתך המסורה למען הקרן הקיימת, יסלחו לנו לעוון הזלזול בקהק"ל".
"כן" - ענה קורט - "האנשים, מנהיגי הקרן הקיימת לישראל, אולי יסלחו לכם, אבל האדמה, אדמת ארצנו השוממה - היא לא תסלח לכם, כי לא שמעתם לקול העולה מן האדמה: גאולה תתנו לארץ!".
יוסף סלוסצבר
כיתה ז'
(מתוך "איבים", קובץ לדברי יצירה של תלמידי בית הספר המשותף לילדי העובדים בשרון על שם יוסף אהרונוביץ, כפר מל"ל, שנת תרצ"ט)