אלבום תמונות
בכל נסיעה של דרומה אני משתדל לעצור בחווה החקלאית שהקמת לאחר סיום תפקיד המג"ד ושחרורך מצה"ל.
לעיתים אני מתקשר לעיתים מגיע ללא אזהרה אך תמיד אתה מקבל אותי במאור פנים. אתה מושיב אותי בצל, פותח שולחן עם שלל מגבינות הצאן שאתה מייצר, לחם טוב וכוס יין מהיקב שלך שם. הין שלך לא מדהים אבל הוא כמוך מאוד צלול ובהיר, מעט עפיץ ובטעמו יש איזו תמימות ואהבה גדולה.
הרבה אנשים מדברים וכותבים על חינוך וציונות, אתה שמעוני חיי את זה בכל זמן נתון. אני מאוד אוהב לעשות איתך את הסיור במקום, אתה חובש כובע רחב שוליים, בגלל השמש אתה אומר, דרך אגב זה לא עוזר לך, יש לפניך גוון אדום תמידי הן מהשמש והן מהמאמץ. אנחנו פוסעים בשבילים ואתה בצניעות שלך מראה פה ושם מה קורה, אתה לא יודע אבל אני נפעם מהמעשה שלך.
לאורך הביקור מדי פעם פונים אליך נערים ונערות שעובדים ומתחנכים אצלך בחווה, זו שואלת איזו שאלה על הדיר, ההוא מברר כמה מים להשקות את התמרים ואחר נותן לך לטעום מענבי היין שלך. זה נהדר המקום הזה שאתה נותן לנוער שנפלט מכל מסגרת אפשרית. הכי מרגש זה לראות איזה חייל או קצין שבאים לבקר ולהראות לך איך עזרת להם והחזרת אותם אל החברה הישראלית.
אפשר לראות אצל כולם מבט מעורב של אהבה גדולה והערצה בלי גבול. על הנתינה היחס החם וההתייחסות אליהם כבני אדם אולי לראשונה בחייהם.
אני נדהם מיכולת הביצוע שלך ומהיכולת שלך לרתום אחרים למעשה הבראשיתי הזה. בביקור האחרון שלי אצלך הפגשת אותי עם אמא שלך שמדי פעם מגיע מאשדות לעזור לך לייפות את המקום בעזרת הנוי המרהיב. היה מאוד נעים לפגוש אותה אחרי כל כך הרבה שנים וסיפורים, אפשר להבין מאיפה האש הזו שבוערת בך הגיע.
יש משהו בהכרות איתך שעושה גם אותי לאדם טוב יותר, עצם העובדה שיש לי חבר כמוך שמעוני שעושה מעשים כאלו מפריח את השממה מחזק ילדים אבודים ועוד מתפרנס מכל זה מחזק גם אותי.
רגע לפני שאנחנו ממשיכים דרומה אנחנו מתיישבים בפינה האהובה עליך עם כוס קפה ומסתכלים על הנוף המדברי הנפרש לפנינו. כבדרך אגב אתה אומר לי, ותחשוב, איתי, אם לא היינו מתחמקים בזמן מהטיל הזה אז בלבנון מי יודע מה היה קורה, אולי אפילו לא הייתי כאן. אני מסתכל עליך ואומר שדבר כזה הוא פשוט בלתי נתפס מבחינתי.
אנחנו שותקים עוד טיפה ונפרדים בחיבוק, אתה מבטיח שתבוא לבקר במרכז ואני יודע שתהיה עסוק מדי. לא נורא תמשיך בשלך, הביקורים עלי.
אורנה, כבר חי שנים שאייל איננו, זה פשוט בלתי נתפס מבחינתי.