טוראי יוסף ועקנין ז"ל

קורות חיים

בן דויד ולאה. נולד בשנת 1924 בעיר העתיקה בירושלים, במשפחה מרובת-ילדים. למד ב"תלמוד-תורה" לילדים ספרדים.

בעודו נער יצא בלי ידיעת הוריו לבקר אצל אחותו, שגם היא עזבה את הבית בלי הסכמתם והיתה חברה בקיבוץ "הנוער העובד" אלונים (גבעות-זייד), ונשאר שם. התערה במהרה בחיי הכפר ועסק בעבודות אחראיות במשק, וביחוד בטיפול בבעלי-חיים. גם בשמירה נשתבח באומץ ובהצלחה בבואו במגע עם השכנים הערבים, שידע את לשונם ומנהגיהם.

במהומות שלפני מלחמת-העולם התנדב לנוטרות במשמר-הרכבות. במלחמת-העולם התנדב לצבא ושירת ביחידות ההובלה 179-467 והגיע עד איטליה, ועם תום הקרבות התמסר לעזרת ההעפלה בארגון מחסני האספקה והעברתה לאניות, וכן בהובלת המעפילים לנמלי ההפלגה.

השתתף בארגון השיירות שהעפילו באניות "חנה סנש", "אנצו סירני", "וינגייט", "דוב הוז" ו"אליהו גולומב", ובגלל העבודה המרובה סירב לנסוע לחופשה.

פעם, לרגל נסיעה בשירות ההעפלה, נחבט על-ידי קרון טראם וזרועו נשברה. סירב להילקח ל"עזרה ראשונה", לבל יפול המטען בידי המשטרה הצבאית הבריטית, והמשיך בביצוע התפקיד מתוך הבלגה על מכאוביו, עד שיכול למסרו לאדם אחראי אחר. בפעולתו זו הסתבך עם הפיקוח הצבאי והוכרח לעזוב את איטליה.

הצטרף לארגון ההתישבות של חיילים משוחררים, התנחל עמו ליד מנחמיה ומילא תפקידים מרכזיים במשק.

משהחלה מלחמת-השחרור שירת כמפקד קטע בהגנת המושבה מנחמיה. בגלל הצורך לעזור להוריו חזר זמנית ירושלימה ושירת כנהג בצבא ההגנה. ניהג מכוניות בשיירות לירושלים עד המצור ואחר-כך בחזיתות ירושלים וסביבתה. היה גם בין הפורצים לעיר העתיקה.

באחרונה השתתף בהתקפה על ארמון הנציב ושם נפל ביום 17.8.1948. בגלל הנסיגה מפני התקפת-נגד נשארה גויתו שם, ורק לאחר שלושה שבועות, עם פירוז השטח, נמצאו שרידי גופו והובאו לקבורה בשייך-באדר א'.

ב-30.8.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.