תפריט נגישות

סרן משה כהן ז"ל

משה כהן
בן 34 בנפלו
בן לאה ויצחק
נולד ביבנאל
בט"ו בתשרי תרע"ה, 5/10/1914
התגורר במושבת כנרת
שרת בפלמ"ח, חטיבת גולני גדוד "ברק" (12)
נפל בקרב
בי"א באייר תש"ח, 20/5/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: דגניה ב'
באזור טבריה והעמקים
מקום קבורה: כנרת (קבוצה)

קורות חיים

בן יצחק ולאה, ממתישבי המושבה כנרת. נולד בט"ו בתשרי תרע"ה (1914) ביבנאל. היה מהבנים הראשונים של גוש עמק הירדן. למד בבית-הספר העממי בכנרת וביבנאל וסיים בטבריה. מילדותו התמצא, מתוך הסתכלות בלבד, במכונאות, בחשמלאות ובנהיגה. ידע לפרק מכשירים מורכבים ולהרכיבם שוב. המציא שכלולים בכלי-המשק המורכבים ובמלחמה בגנבים ובמזיקי הצמחים.

בגיל מבוגר, כשהיה זקוק לבית-דירה לאשתו ולשני בניו, הקים את ביתו ובנין המשק שלו בכנרת בתכנון עצמי ובעבודה עצמית, להשתוממותם הרבה של אנשי מקצוע. בשל סגולותיו נדיבות ליבו, כוחו הגופני, שכלו ואומץ ליבו ראו בו בני גילו את מנהיגם.

בן 14 תפס את הגנב הערבי סלימקה, שהמבוגרים אך קבול קבלו על תעלוליו. בן 15 מילא תפקידים אחראיים בשמירה ובהגנה. בימי מהומות תרפ"ט, ועוד קודם לכן, היה אחראי לנשק שנשאר במושבה מימי מהומות 1921. עבד במשק ההורים והפעיל את הנוער המקומי בשמירה.

בן 19 הלך לעבודה מקצועית בתל-אביב, אך לא יכול היה להסתגל לחיי העיר וחזר לעבוד במשק, שהיה אז במצוקה. ידע את לשון הערבים ונימוסיהם ולימדם לכבד את כוחו והאומץ היהודי.

במהומות תרצ"ו תרצ"ט היה מפקד בחי"ש, פעיל בהגנת חניתה וב"פלוגות הלילה" של וינגייט. הצטרף לקבוצת "בתלם" בימי הכשרתה בחות כנרת ועלה עמה להתישבות בעין-גב. שימש שם כמוכתר, עזר לקיים יחסים תקינים עם ערביי הסביבה הפרועה והיה שם לעזר בעבודות מכונאות ובהדרכה בדיג ובהגנה.

בהיותו קרוע בין שני קטבי משיכה, לחיי קיבוץ ולמשק פרטי, חזר לכנרת ושוב לעין-גב, ולבסוף נשאר נאמן לדרך האבות והתישב בכנרת. עם יסוד הפלמ"ח והקמת פלוגה א' - עזב את ביתו, משפחתו ועזר לידידו יגאל אלון, מכפר תבור, בגיבוש הכח העברי החדש, היה בין בוני החטיבה.

בימי סכנת הפלישה מצד סוריה הוישאית השתתף בביצור גבולות הצפון וכניסת כוחות הברית לסוריה, ובימי סכנת אל עלמיין ירד לנגב לעמוד שם בפרץ. בקשריו עם הערבים, שכיבדוהו בשל חכמתו וגבורתו וביקשו עצותיו בעניניהם, רכש מהם במשך השנים נשק בשביל ה"הגנה", התקין "סליקים" והיטיב לשמור עליהם.

וכשבא צבא בריטי לחפש נשק ניהל פעולה כבירה של הצתת שדות, התיצב באומץ ובכבוד לפני המפקד והצליח לסלק את סכנת גילוי הנשק והחרמתו.

בחורף תש"ח יצא לפעולות בגליל, למעשי תגמול בסביבה ולפגיעות בתחבורה הערבית. וכשערביי כפר סמוך, שאחד מהם היה מספק לו נשק וידיעות בשביל ה"הגנה", עזבו את המקום, סיפק להם עגלות ומנע כל פגיעה בהם וברכושם. השתתף באומץ רב בהתקפה על צמח.

יצא לעזרת קיבוץ "גשר" המופצץ והנצור וניהל את הגנתו וכן את המשא ומתן, עם אנשי עבדאללה, בדבר הפסקת האש. תפקיד חשוב היה לו בהוצאת הילדים מקיבוץ גשר ובהדיפת הלגיון הערבי שפרץ לשם.

למחרת הכרזת המדינה אמר להצטרף לפלמ"ח שהיה עדיין קשור אליו, אך מיד נזדמנה לו "עבודה" בהגנת עמק הירדן מפני הפולשים הסוריים. מ ה-15 במאי נלחם בחזית עמק הירדן. הטיל את עצמו בכל הלהט והמסירות לקרבות צמח דגניה, נטל על עצמו את הפיקוד בגזרות המסוכנות ביותר במאבק שבין השריון והאדם. היחידה, שעמדה תחת פיקודו הצליחה לכבוש פעמיים את משטרת צמח ואח"כ הצטרפה למגיני דגניה ב' והוא היה בין הלוחמים שיצאו נגד הטנקים שפרצו לחצר.

באיומי אקדח ובגערות על הנחשלים והנסוגים ובהסברים ובמופת אישי, מנע רפיון ידים ונסיגות מבוהלות ("רבים הנופלים בין הבורחים מאשר בין העומדים במערכה, רק פעם אחת מת אדם, והמולדת צריכה לחיות" קרא לנפחדים). גבותיו נחרכו מפגיעת כדור בשעת סיור בסביבת חניתה ובקרב על צמח נפצע במצחו מרסיס פגז, אך הוא הוסיף לפקד, להילחם ודרש זהירות מאחרים והוא עצמו התהלך בקומה זקופה לראות ולפעול גלוי עיניים, וכך נפגע מכדור אויב ונפל בצמח ביום 20.5.1948.

למחרת היום הובא למנוחות בכנרת. משקי עמק הירדן הוציאו חוברות לזכרו. אחרי נפלו הועלה לדרגת סרן לפי פקודת מטכ"ל.



יגאל אלון בהספידו את משה אמר בין היתר: "היה מפקד תקיף אולם חבר נאמן ואהוב על אנשיו ומפקדיו וסגולותיו אלה לא בלבד שלא היו מנוגדות זו לזו אלא אף משלימות זו את זו להפליא."

הופק במערכת "גלעד-לזכרם", באמצעות חב' תבונה בע"מ (054-6700799)
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה