קורות חיים
בן יחזקאל ובלומה. נולד ביום ו' באייר תרע"ג (1913) בכפר אושוננץ, על גבול בסרביה-בוקובינה. היה בן-זכר ראשון אחרי שלוש אחיות. בראשית מלחמת- העולם הראשונה, והוא אז כבן שנה, פקד הצבא הרוסי להרחיק את האוכלוסיה היהודית מרחק 40 קילומטר מהגבול, והמשפחה נדדה ללא מיטלטלין עד העיירה חיטין, ואחרי פסח חרע"ה הוגלתה הלאה עד לעיר אקרמן. שם השתקעו. אברהם למד בבית-הספר "תרבות". אברהמ'ל לץ כינוהו. כשהתערבו התלמידים ביניהם מי מהם יקפוץ מגג בית-הספר קפץ אברהם 3 פעמים, עד שנקעה רגלו. היה להוט אחרי המצא;ות חדשות. בגיל רך עזב את בית-הספך כדי לבוא לעזרת המשפחה ולמד שענות. מדריכו אמר עליו כי הוא ממשפחת בצלאל, ואין דבר במכניקה עדינה העומד מעל לכוח השגתן. בתקופה מאוחרת יותר היה ממתקני-הנשק המצוינים בעמק הירדן. היה מוסיקלי מטבעו. השתתף במקהלה בבית-הכנסת ושר סולו. כמו-כן שר במקהלת ביח-הספר והשתתף בהצגות חובבי הבימה שליד הגימנסיה. בגיל 16 הצטרף לתנועת "גורדוניה". יצא להכשרה, ואחרי שנתים ב"החלוץ" זכה לסרטיפיקט, עלה ארצה בשנת 1933 תחילה עבד בחדרה,ובקבוצת "אבוקה" בפרדס-חנה ואחרי-כן עבר לביתניה ועשה בה 15 שנה. במאורעות 1936 היה מראשוני המתגייסים לנוטרות ושירת כנוטר עד יום מותו. מביתניה עבר לחות כנרת. היה אחראי לתחנח נוטרים ועלה לדרגת קורפורל. כל שנותיו בארץ היה חבר ה"שורה". עבר אימונים וקיים את הצוים הלאומיים. זקוק היה לחוש התמצאות כדי לשרת את ממשלת המנדט ואת עמו כאחת. היה הנשק של עמק הירדן. חבריו מספרים כי בימי המלחמה העולמית ראה את האוסטרלים מטילים נשק מן השלל הסורי לירדן, וכשהתרחקו -- צלל והוציא את הכלים ומסרם ל"הגנה". רב היה אשרו כשעלתה בידו להוסיף "כלי" חדש למגינים. בשעת הצורך עסק בתיקוני נשק. הכלים שתיקן היו כחדשים ובכליו המצומצמים שבידיו יצר חלקי-חלוף מורכבים ביותר. ועוד מוניטין יצאו לו כמתקנם של שעוני הסביבה. למעשה התמצא בכל עבודה : הקים לעצמו בית-מלאכה זעיר, עבד בחקלאות ובפרדסים ואף התקין במו ידיו את רהיטיו. היה נוח מאד לבריות וביתו פתוח לרווחה, חסך משכרו המצער ובשעת-הכושר הראשונה העלה את בני ביתו ארצה. כשפרצה מלחמת-השחרור השתתף בארגון עבודות הביצור במקום ועמד להיות ממונה על הנשק בצבא ההגנה לישראל, ברם ב-19 במאי 1948, כשהחלו הקרבות הקשים בעמק הירדן, נשלח מטעם המושבה למחלקה הנבחרת של משקי הסביבה. המחלקה עברה אימון נמרץ, נשלחה לנהרים ונחלצה ועמדה יומים בקרב בצמח. אחרי-כן קיבל חופשה של כ''ד שעות. בינתים נפרצה החזית וב-18 במאי הוזעק לתגבורת. הסורים כבר הקיפו את צמח מכל עבריה. אברהם הופקד על בנין המשטרה. על גג המשטרה היו כלי נשק שסיכנו את המגינים; ובעוד הדיון נמשך כיצד יסולקו הכלים בתוך ההפגזה הקשה, חירף אברהם את נפשו, קפץ על הגג והורידם, זו היתה גבורה שהתגבשה מן הפחד, הוא יצא לחזית בלב קשה, אך בתוך הקרבות פגו זהירותו ומוראו ושינוי עצום חל בו. עוד כשהתראה עם אשתו בחופשה, אמר לה: "בבית הרבה יותר קשה מאשר בשדה-הקרב", ובשעת המבחן גילה עמידה שקטה ונועזה להפליא. שעה קלה אחרי הורדת הנשק החלה הנסיגה מן הבנין. פגז פגע בבטנו, פצעו היה אנוש. אך ממכונת-היריה לא הרפה והתחנן לפני הנסוגים לקחת ממנו את הכלי ולירות בו. נפל ב-18.5.1948. ב-21 במאי 1948, כשנסוג האויב מצמח, נמצאה גויתו. נקבר בקבר-אחים בדגניה א'. השאיר אחריו אשה, אסתר.