סגן עזרא עפגין חורין ז"ל

קורות חיים

בן יששכר ולאה, נולד בכ"ו באלול תרפ"ה באסמרה שבאריתריאה (אפריקה המזרחית). בתרפ"ז, בהיותו בן שנתים, עלה עם משפחתו לארץ. הוריו התישבו בפתח-תקוה.

בעודו ילד נתיתם מאמו, הוכנס לבית-הספר בכפר-הילדים שפיה וסיים בו חוק-לימודיו. משם עבר עם קבוצת חבריו להכשרה באפיקים. הקבוצה התפזרה והוא נשאר והצטרף ל"גרעין הממשיכים" של הנוער באפיקים. היה רועה-צאן ועבד גם בטרקטור. בשנת תש"ב התגייס לפלמ"ח. מאז עשה כל ימיו בהכנות למלחמה ובמלחמה עצמה. השתתף בפעילות ובהעלאת המעפילים. לאחר תקופת-גיוס ממושכת בפלמ"ח חזר לאפיקים ועבד במשק. היה קשור לאפיקים, ואנשי המשק - וביחוד הילדים - חיבבוהו מאד.

בפרוץ מלחמת הקוממיות יצא שוב לפעלו - לחיפה, בה שררה מתיחות רבה והוא היה פעיל בעיקר ברחוב השומר, על גבול החלק הערבי שבחיפה. השתתף בפעולות נועזות - המיוחדות ליחיד או לשני אנשים, לכל היותר. משהוטל עליו תפקיד - ביצע אותו במלואו והיה אחר-כך גם אחד מעמודי-התווך בתחום פעולתו.

בעל עינים שחורות ועמומות. סיפוריו ששפעו פיקחות, הומור ודמיון, משכו את לב שומעיו. היה חובב מוסיקה וציור. היתה בדמותו מזיגה של "הנער משפיה" ההולך אחרי הצאן, יושב במורדות הירדן ומחלל בחלילו והבחור בעל מבע הפנים הרציני שהחיוך על שפתיו בא לרכך את הרצינות הקשה, שאסור היה עליו להבליטה יתר על המידה. בעלילותיו עלתה המציאות על כל דמיון. היה מביט בעצמו במראה ואומר: "אני לא אגיד" כאילו שהוא בחקירה לאחר שנתפס ומענים אותו ושואלים אותו: "איפה היית?, מה עשית? מי שלח אותך?" ואז הוא אומר: "אני לא אגיד, אני לא אגיד". "...לכשיסופר - לא ייאמן", סח פעם לידידה, "איש לא יאמין, אבל אמת היא ---".

נפל בפעולה מיוחדת ביום י"ז במנחם-אב תש"ח (22.8.1948). הוא הוחדר אל מעבר לקווי האויב, בכפרים שגובלים ברצועת עזה, לפעולות סיור ומודיעין. נתפס והוטחה נגדו העלילה, כי נשלח להרעיל את בארות המים של הצבא המצרי, יחד עם דוד מזרחי חבירו למשימה. יחד עם דוד הוצא להורג בעזה. לאחר מותו הוענק לו תואר "סגן".

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ובבית הקברות של קיבוץ אפיקים.