סמל גד גלבוע גולדברג ז"ל

קורות חיים

גדי נולד בכנרת, בן שני להוריו בתיה ואליעזר (לסיק) גולדברג; אח לנחמיה, שאול ואליהו. הוא למד בבית החינוך בדגניה א', ואחר כך בבית ירח. כילד הוא היה סקרן ויצירתי, לעתים חולמני, שוחר יופי ודעת. כשגדל התאפיין בהומור מיוחד, משעשע וציני, אשר לעתים אף פגע באחרים מבלי שהתכוון לכך. טוב ליבו ומזגו הנוח גרמו לכך שהוא היה אהוב ומקובל בין חבריו הרבים בשכבת בני גילו בכנרת ובקיבוצי הסביבה, והיופי שבו ניחן הפך אותו למושא הערצה בין הבנות.

בעקבות אחיו הבכור, בחר גדי להתנדב לשרות צבאי בסיירת הצנחנים. בתקופה זו הוא היה חלק מקבוצת חברים נאמנים, שעשו את המסלול בשירות הסדיר והמשיכו יחד גם למילואים; הסיירת היתה יחידה מגובשת ומלוכדת, ובין אנשיה שררה רעות במובן העמוק ביותר של המלה. לאחר האסון שבו גדי נהרג (עם עוד 17 מחבריו), ספד לו אמיתי שלם, חבר ומפקד, הספד שמבטא את הרעות האמיצה הזו: "באנו להיפרד מחבר לחיים, מחבר לנשק. באו חברים ההולכים יחדיו כ-12 שנה. שנים של עיצוב מנעורים לבחרות; שנים של גיבוש וגילום אישי, הקמת משפחה, הרחבתה וביסוסה... גדי חי בחבורה הזו, וניתק ממנה בכוח כשהוא קורע עם אובדנו מרקם חי מכל אחד מאתנו. גדי התבלט בחבורה ובחיים כאיש ההפתעות. היה ממתין במארב, ותוקף באמרה שנונה ובתגובות פתע של שובבות פראית, ועתים - רצינות עמוקה. דרכו בחיים סומנה בקווים ישרים וחדים מתחנה לתחנה. היתה תקופה שהוא אף נטה לפרוש מהיחידה. פתע התייצב וביקש לקחת חלק פעיל יותר מזה שנדרש ממנו. ובמהלך זה נקטע. היחידה אליה השתייך גדי נבחרה ע"י צה"ל לפרוץ דרכים חדשות של מחשבה וביצוע צבאיים. אין ספק, שלאנשים כמו גדי וחבריו, ולתפיסה הכוללת שלהם למצב, ומעל לכל - לנכונות, היתה השפעה על בחירה זו. אני יכול להגיד שנפילתם היתה תוך מהלך רציני, שמהווה תרומה חשובה לבניין כוחו של צה"ל... לו נתברכנו בעוד רבים כמותו, יתכן וחיינו היו מלאים יותר, ואין ספק - בטוחים יותר..."

לאחר השחרור מהשירות הסדיר, השתלב גדי בעבודה ובחברה בקיבוצו כנרת, וגם הדריך קבוצה מבני הנוער המקומי. העיסוק בהדרכה הביא לביטוי את כשרונו הטבעי להנהיג ולכוון בדרכי נועם, בזכות אישיותו הכובשת ובאמצעות בדיחות וסיפורים אישיים, וכן אפשר לו לממש אהבה נוספת שלו: האהבה לארץ ולנופיה, והתוודעות לפינות חמד נסתרות דרך טיולים רגליים.

גדי נישא לזיוה בת קיבוצו ביוני 1969, ולאחר הנישואין עבר הזוג הטרי להתגורר במבוא-חמה, שהיה אז קיבוץ בראשית דרכו. גדי הסביר מדוע בחרו להתגורר דווקא במקום זה: "הגולן קשור בנוף ילדותנו. רמת הגולן היתה תמיד הקצה האחר של העולם, המקום שבגללו נאלצנו תמיד לרדת למקלטים, ושעליו הבהיקו תמיד מקורות האש. כשהחל מפעל יישובה של הרמה, ידענו כי מקומנו בגולן". גדי השתלב במהרה בחיי הקיבוץ הצעיר: הוא נענה לאתגר להקים מפעל לאלקטרוניקה, למרות שלא היה לו ידע מקצועי בתחום; לשם כך קרא הרבה, נעזר רבות במומחים ובעלי ידע במקצועות המתאימים והשתמש בכישוריו הטכניים והאינטלקטואליים הטבעיים. לאחר מכן היה גם גזבר הקיבוץ ומזכיר, תמיד במרכז העניינים והעשייה.

גדי לחם ללא פשרות למען ערכים שבהם האמין, ובה בעת הפגין שוויון נפש ואדישות כלפי דברים שלא עניינו אותו. תכונה זו היתה לפעמים בעוכריו בכהנו כשליח הציבור, אולם חינו הטבעי גרם לכך שגם מה שיכול היה להיחשב כסכסוך או אי-הבנה, נפתר בסופו של דבר בחיוך וברוח טובה. נושא ההתיישבות הצעירה בכלל וברמת הגולן בפרט יקרו ללבו, והוא עסק רבות בהשתדלות לחיזוק היישובים (אם ע"י גרעיני התיישבות ואם באמצעות שליחת מדריכים חקלאיים וחברתיים).

לצד העיסוק בענייני הציבור הקדיש גדי תשומת לב רבה למשפחה ולבית. את רוב זמנו הפנוי בילה גדי עם שני ילדיו האהובים - נועם וענבל (אשר נולדו במבוא-חמה) בטיולים, משחקים, אהבה ופינוקים. תבונת הכפיים שבה ניחן נוצלה לבניית צעצועים לילדים ורהיטים לבית, ולאחר מכן הפך התחביב לעיסוק ע"י הקמת נגריה זעירה בקיבוץ. עבודת הנגרות העניקה לו אתגרים, סיפוק וביטוי לכישוריו. כשרונו האסתטי-אומנותי תועל גם לתחביב נוסף: צילום והסרטה. גדי צילם נופים ואנשים והפיק סרטונים (במצלמת 8 מ"מ) לחגים, אירועים ומסיבות בקיבוץ, בכשרון רב ובהומור מיוחד ושנון.

לאחר מלחמת יום הכיפורים עברה המשפחה הצעירה להתיישב בבני-יהודה, מרכז כפרי בדרום רמת הגולן. גדי כיהן כגזבר המושב גבעת יואב, ולאחר זמן החל בהקמת נגריה פרטית בישוב. גם בתוך המציאות המשתנה, שבה הצורך להתפרנס חייב אותו לשעות ארוכות של עבודה קשה, התמיד גדי בהרעפת תשומת לב ואהבה רבה למשפחה בטיולים משותפים בנופי הגולן שאהב, בבישולים מיוחדים ובטיפוח הבית והגינה שמסביבו. ויחד עם כל אלה הוא נענה לקריאות התכופות לשירות מילואים, בהכירו בחשיבות ובצורך שבהתעצמות הביטחונית - במיוחד לאחר המשבר שגרמה המלחמה הנוראה.

ביום כ"ב לחודש כסלו תשל"ו, 25 בנובמבר 1975, נספה גדי באסון שבו התרסק מטוס הרקולס עמוס בציוד ובלוחמי הצנחנים, אשר סיימו שלושה שבועות של אימון חטיבתי בסיני. באסון זה נספו 20 חיילים, צנחנים ואנשי צוות, כאשר מחמת טעות בניווט פגע המטוס בצלע ההר ג'בל הילאל. גדי האופטימי ושוחר השלום, אוהב האדם ושוחר הצדק; איש של חלומות הנטוע בשתי רגליו על הקרקע, שאינו הולך בתלם אלא בורר את דרכו הייחודית בנדיבות ובחן - גדי איש המשפחה והחבר האהוב עזב את אוהביו ואת החיים בעודו צעיר ובראשית הדרך.

לאחר מותו הונצח זכרו בפינת זיכרון וגן שעשועים בישוב בני-יהודה. המשפחה הוציאה לזכרו חוברת בשם "בסערה השמים".